rהַבָּנִיםשָׁלוֹשׁ נָשִׁים שָׁאֲבוּ מַיִם מִן הַבְּאֵר, מֵרָחוֹק יָשַׁב זָקֵן אֶחָד וְנָח עַל אֶבֶן. אָמְרָה הָאַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: בְּנִי זָרִיז וְאַמִּיץ אִישׁ לֹא יַעֲלֶה עָלָיו בִּזְרִיזוּתוֹ. וְשֶׁלִּי שַׂר כְּזָמִיר, אֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּשִׁירָתוֹ, אָמְרָה הַשְּׁנִיָּה. וְהַשְּׁלִישִׁית שׁוֹתֶקֶת. מַדּוּעַ אֶת שׁוֹתֶקֶת וְלֹא מְסַפֶּרֶת כְּלוּם עַל בְּנֵךְ? שָׁאָלוּ אוֹתָהּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, מַה יֵשׁ לִי לְסַפֵּר? אוֹמֶרֶת הִיא, בִּבְנִי שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד, נַעַר הוּא כְּכָל הַנְּעָרִים. שָׁאֲבוּ הַנָּשִׁים מַיִם מִלְאוּ הַדְּלָיִים וְהָלְכוּ לְדַרְכָּן. וְהַזָּקָן הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן. הוֹלְכוֹת הַנָּשִׁים וְעוֹמְדוֹת, כְּבֵדִים הַדְּלָיִים, הַיָּדַיִם כּוֹאֲבוֹת, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִים, הַגַּב כּוֹאֵב. וְהִנֵּה לִקְרָאתָן שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קוֹפְצִים וְרָצִים, הָרִאשׁוֹן מְקַפֵּץ, מִתְהַפֵּךְ עַל רֹאשׁוֹ, וְהַנָּשִׁים נֶהֱנוֹת מִמֶּנּוּ. הַשֵּׁנִי שַׂר שִׁירַיִם, כִּזְמִיר בְּיַעַר שַׂר הוּא, שׁוֹמְעוֹת הַנָּשִׁים ומתמוגגות. וְהַשְּׁלִישִׁי רָץ אֶל אִמּוֹ, לָקַח מִמֶּנָּה הַדְּלָיִים הַכְּבֵדִים וְנוֹשֵׂא אוֹתָם הַבָּיְתָה. שׁוֹאֲלוֹת הַנָּשִׁים אֶת הַזָּקֵן: נוּ, אֵיךְ הַבָּנִים שֶׁלָּנוּ? הֵיכָן הֵם? -עוֹנֶה הַזָּקֵן- אֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶלָּא בֶּן אֶחָד בִּלְבַד.