זיגמונד פרויד

זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג אוסטרי יהודי. נחשב לאחד מההוגים החשובים ביותר בתחום הפסיכולוגיה של האדם, ואחד מאנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים. נולד בשנת 1856 בצ'כיה בשם זיגיסמונד שלמה פרויד, היו לו שני אחים בוגרים מנישואיו הקודמים של אביו, והיה הבכור מבין אחיו ואחיותיו מצד אמו. בשנת 1859 משפחתו התיישבה בווינה. פרויד בלט בכישרונו והשכלתו כבר מגיל צעיר וכשהיה בן 17 התקבל ללימודי רפואה, שבמהלכם עסק במחקר במעבדה לפיזיולוגיה בתחום מערכת העצבים. ב1879 הפסיק את לימודיו לשנה והתגייס לצבא האוסטרי ולאחר שנה השלים את התואר. באוקטובר 1885 נסע פרויד לפריז להשתלמות, שם התוודע לשיטת טיפול בהיסטריה נשית בעזרת היפנוזה. בעקבות השתלמות זו פרויד החליט לעבור לעבודה קלינית עם מטופלים. ב1886 פתח פרויד מרפאה בווינה בה ערך טיפולים וניסויים בהיפנוזה עם מטופליו. בשנה זו נישא למרתה בריינס, ושנה לאחר מכן נולדה בתו מתילדה-בהמשך נולד לזוג עוד חמישה ילדים. בשנת 1938 עברו פרויד ומשפחתו לצרפת, ומשם ללונדון שם חי בהמשך חייו. כשהיה בן 67 לקה בסרטן הפה, ולאחר שלא יכל לסבול יותר את הכאבים, ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו, ומת ממנת יתר של מורפיום בשנת 1939. 

מודל האומר שיש שלושה מבנים בתוך נפש האדם: שניים מולדים ושלישי נרכש. מבנה אחד מבטא את צורך האדם להישמע לנורמות, אחד מבטא את דחפיו, ואחד שומר על איזון בין השניים.

האיד (סתמי)- מייצג את היצרים הטבעיים המולדים אצל כל אדם ונמצא בתת מודע. כולל בתוכו אינסטינקטים, דחפים, יצרים הרסניים ואנרגיה נפשית של דחף מיני. פועל להשגת סיפוק מיידי, ומנחה את האדם דרך עיקרון העונג, כלומר כל מה שהאדם ירצה הוא ישיג. אם האדם יתנהג רק על פי רצונות האיד, יהיה לא מוסרי ולא יוכל להשתלב בחברה.

האגו (האני)- קיים באופן מולד אצל כל אדם ורובו נמצא במודע. האגו יוצר איזון בין האיד לסופר אגו, ותמיד צריך לחפש דרך בה האדם יוכל לתת לשניהם להגשים את עצמם: מצד אחד לתת מקום לביטוי האימפולסים והרצונות, ומצד שני לא לפגוע במצפון ונורמות. כל כוחות האדם מוגדרים באגו- המניעים אותו, אורח רוחו, סבלנותו, כישורי המוזיקליים, יכולות משחק ועוד.

סופר אגו (האני העליון)- נמצא ברובו בלא מודע. פועל באופן שונה אצל כל אדם על פי הסביבה בה הוא גדל, זאת אומרת מגיע תוך הפנמה של דברים מהמשפחה וסביבת המחייה. הסופר אגו והמצפון הם כמו נורית אדומה להתנהגות של האדם. פועל על פי עיקרון המוסר ושואף למימוש אידיאליים חברתיים. נמצא תמיד בקונפליקט עם האיד, אליו מתלווה חרדה, ועל האדם להחליט האם הוא בוחר לקבלה או לא. 

התאוריה הפסיכוסקסואלית היא תאוריה שלבית. פרויד שם במרכז חייו של האדם את ההתפתחות הנפשית ומינותו. כל שלב בתאוריה זו מוגדר על ידי אזור אורגני, ובכל שלב הוא לומד משהו על עצמו ועל חייו. אם האדם לא ישלים את כל השלבים המתוארים בתאוריה, זה יפגע בו בעתיד ולא בטוח שהוא ישלים את הלמידה בשלבים מאוחרים יותר.

השלב האוראלי הוא מגיל 0-1, שלב זה מתמקד בפה ומתבטא אצל התינוק בצעקות, אכילה ובכי- התינוק חוקר את העולם באמצעות הפה. בחצי השנה הראשונה השלב נקרא אוראלי ראשוני ובחצי שנה השנייה אוראלי אגרסיבי. ,

שלב זה מתרחש בגילאים 1-3. בגילאים אלו הילד ממוקד בפי הטבעת שלו. הוא בדרך כלל עובר חינוך לעשיית צרכים, ומפתח מושגים של ניקיון וזוהמה שילוו אותו בהמשך חייו. לפי פרויד, קיבעון בשלב האנאלי עלול להוביל את אישיותו של הילד ללחוצה, כפייתית וחולת סדר וניקיון.

שלב זה מתרחש בגילאים 3-6 . בגילאים אלו הילדים מגלים את אברי מינם. בשלב זה ההורים בדרך כלל נדרשים לענות על השאלה: "מאין באים ילדים לעולם?" . הילד מתחיל להבין מהן מערכות יחסים ואת מקומו בהן. לפי פרויד, קיבעון בשלב זה יכול להביא להתנהגות מינית קיצונית לכאן או לכאן (עצורה מאוד או משוחררת מאוד). בנים לחדורי צורך בכיבוש ובנות לפתייניות.

שלב זה נמשך בגילאים 6-12. בגילאים אלו השלב הפיזי הוא עדיין אברי המין, והוא מאופיין באפס עניין במין השני. בשלב זה האנרגיות מופנות לתהליכים חברתיים ו\או אינטלקטואליים. 

שלב זה נמשך מבגרות עד מוות. חלה התעוררות מחודשת של דחפים מיניים ותוקפניים יחד עם מודעות מוגברת ועניין במין השני. הטיפוס הגניטלי הוא התגלמות הטיפוס האידאלי על פי פרויד. כלומר, אדם שפיתח מערכת יחסים חברתיים-מינים אחראים חווה סיפוק דרך האהבה הטרוסקסואלית.

מודל שניסח פרויד בניסיון להגדיר את מבנה הנפש האנושית. הגדרתו של פרויד אומרת שרגשות והתנהגות מושפעים מחוויות וזיכרונות שהאדם אינו מודע על קיומם, ובנויה משלוש רמות של מבנה הנפש:

מודע- השכבה הקטנה ביותר בנפש בה נמצאים מחשבות ורגשות אליהם האדם מודע באותו הרגע. לדוגמה, האדם תמיד מודע לשמו הפרטי.

סמוך למודע- השכבה השנייה בגודלה בנפש בה ישנם זיכרונות, רגשות ורעיונות שלא נמצאים במודעות של האדם, אך אפשר להעביר אותם אל המודע בקלות. מיומנויות יום-יומיות ואירועים אישיים הם דוגמאות לדברים הנכללים בסמוך למודע .

לא מודע- השכבה הגדולה ביותר בנפש בה יש דחפים, רגשות, משאלות וזיכרונות שאינם מקובלים או עלולים לפגוע באדם ועל כן נותקו מהנפש והפכו לבלתי ניתנים להגעה. דוגמה לכך היא חייל הלום קרב שלא זוכר מה התרחש במלחמה. 

על פי פרויד מנגנוני ההגנה דרך לעזור לאדם לשמור על עצמו מפני חרדות. כאשר מנגנוני ההגנה מזהים שהאדם מתחיל לחשוש או שרגש שלילי מאיים לבוא אל המודעות, הם נכנסים לפעולה. כשהאדם לא מודע למנגנוני ההגנה הוא יכול לחוש חרדות והרבה נזק נפשי, אך כאשר הוא מודע להם הוא מוצא דרכים יעילות להתמודד עם עצמו ונשאר בשליטה.

הדחקה גורמת למוח שלנו להרחיק את כל המחשבות, הדחפים והזיכרונות המאיימים מהמודעות שלנו, והדבר דורש התמדה ואנרגיה בלתי פוסקות. רוב הפעמים בטראומות משום שבמצב שכזה החרדה יכולה להיות מאוד קשה, וצריך להרחיקה מהמודעות.

השלכה עוזרת לאדם להוציא את הדברים השליליים באישיותו על ידי השלכה על אחרים. מאפשר סילוק של רגשות, רעיונות, תכונות ודחפים שיש לאדם ושהם אינם תואמים לדימוי העצמי החיובי שהאדם בנה.

העידון נחשב לבריא, כי הוא מאפשר לבטא את הדחף ולהפחית חרדה. האדם מתעל את הדחף האסור לפעילות מקובלת- הוא לא משתנה אלא רק עובר לערוצים חיוביים יותר.

פסיכואנליזה היא תאוריית אישיות, שיטת חקירה ושיטת טיפול המבוססת על התגליות של פרויד ועל תרומתם . חשיבה זו מיושמת בתחומי ידע רבים ומתפתחת בכיוונים שונים. במוקד תפיסת האדם עומד הגילוי הלא מודע בחיי הנפש. התפתחות האדם מלידתו ובמהלך חייו מעוצבת על ידי יצריו, כוחותיו הפנימיים ויחסיו העמוקים עם הדמויות המהוות חלק משמעותי מחייו. העולם הפנימי של האדם נוצר דרך יחסי גומלין אלה. טיפול זה מציע לאדם להתוודע לתכנים ותהליכים שעוזרים בבחינת שותפים סמויים בעיצוב אישיותו, העדפתו, מחשבותיו , רגשותיו והתנהגותו. בכוח הטיפול לעזור לאדם להבין את מקור משאלותיו ופחדיו, להקל על כאבו ולאפשר לו להגיע למיצוי הפוטנציאל היצירתי והחוויתי בחייו וביחסיו החברתיים.