תעודת הבגרות בבתי הספר העיונים בארץ ישראל בתקופת טרום העצמאות (1922–1948)
תוכניות לימוד, עמדת הציבור ומעורבות האוניברסיטה העברית
סדנת דוקטורונטים - אריק איינשטיין אני רואה אותה בדרך לגימנסיה
https://youtu.be/yYW-8iacVZQ
רקע היסטורי
"המסורת" של בחינות הבגרות
ראשית בחינות הבגרות בפרוסיה (גרמניה)
קביעת בחינת בגרות היא שהגדירה מהו מוסד השכלה גבוהה ומהו מוסד תיכוני. בין השנים 1812 עד 1820 נקבעה ההיררכיה מי מורשה להיכנס בשערי האקדמיה ומי רשאי ללמד בתיכון.
בין השנים 1870 עד 1920 מוסדה שיטת ההפרדה בין בתי ספר תיכוניים אליטיסטים (העוסקים בלימודים קלסיים) לתיכוניים נאו-אליטיסטים (מקצועות טכנולוגיים) ובתי ספר מקצועיים (חינוך משלים)
'חינוך לכל'
התפתח בשלהי המאה התשע עשרה בארצות הברית.
בין מלחמות העולם התפשט לאירופה ונִשְׁרַשׁ במחצית השנייה של המאה העשרים.
תעודות הבגרות באנגליה:
בין מלחמות העולם הוסדר הפרוטוקול של מתן תעודה נמוכה (Lower Certificate) בסוף כיתה י', לעומת תעודת בגרות גבוהה (Certificate of Higher Studies) המיועדת לאלו המבקשים להמשיך ללימודים גבוהים.
ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי
האוניברסיטה העברית: הגוף המפקח על מערכת החינוך התיכונית
מאבק השליטה על תוכניות הלימוד 1928 עד 1934
המורים "ממזרח" אירופה אל מול המנהלים "מהמערב"
המאבק על התרבות העברית
מוטיב השילוש
בראשית היו שלושה תיכונים
הגימנסיה הרצליה תל-אביב-יפו
הגימנסיה העברית 'רחביה' ירושלים
Subtopic
ביה"ס הריאלי בחיפה
בריטניה והסכסוך הערבי יהודי
הספר הלבן (1922)- אישוש הצהרת בלפור והסכמה הבינלאומית
הספר הלבן (1930)- לאחר מאורעות אב 1929- ראשית היפרדות?
הספר הלבן (1939)- בעקבות המרד הערבי בתרצ"ו-תרצ"ט
שלושת זרמי החינוך בישוב
זרם העובדים- זרם אידאולוגי- היה חסר בבתי ספר תיכוניים עיוניים
הזרם הכללי- מפלגות המרכז- מרבית התיכונים היו תחת פיקוחו
שמעון רשף ויובל דרור. החינוך העברי בימי הבית הלאומי 1948-1919, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999. עמ' 48
זרם המזרחי- דתי לאומי
הגב' שושנה פרסיץ - מובילת המאבק
הוועדה המפקחת על בתי הספר התיכוניים:
המתמטיקאי הפרופ' אברהם הלוי פרנקל
האופוזיציה לשלטונו של יהודה לייב מאגנס
קנצלר האוניברסיטה
"אנטי-תזה" לדמותו של חיים יהודה רות
חברים נוספים בוועדה:
משה (מקס) שוובה
נפתלי טור-סיני
שמואל סמבורסקי
הרב שמחה אסף
אלכסנדר דושקין
מקס פראנקל (פרנקל)
עקיבא ארנסט סימון
מהות העבודה
הטענה המרכזית- בחינות הבגרות במוסדות ההשכלה התיכוניים בארץ מראשית יומם אפשרו את הרחבת שכבות הביניים העירוניות.
תיאור מצבם של בתי הספר ביישוב - התיכונים התנהלו באופן דומה לאלה במדינות המרכז והמערב אירופיות, במחצית הראשונה של המאה העשרים - כאשר הקו המנחה היה ביסוס מעמד בינוני משכיל ולאומי.
רציונל המחקר - החינוך העל יסודי בתקופת הישוב על חסרונותיו ויתרונותיו יקדם חשיבה אקטואלית ומורחבת על חשיבותן של תעודת הבגרות ובחינות הבגרות
המחזורים האחרונים כבר התארגנה הממשלה
רצו להיות הנבחנים בוחן שלחה אליו קללה
עולם צעירותיהם אפסו הוי די מחזור כ"ף
נעלם כלום התפספסו אל נא תטעם בכף.
המקפצה מטרקולישין העתיקו עד בלי די
עוברים בה רק הברטישנישן ללמד הרבה הרי לא כדאי
רק טובים מקבלים בעיטה הראו נא את חרבנו
עוברים לאוניברסיטה מהאנגלי לא יבוא יהבנו
מתודולוגיה
סקירת ארכיונים ומקורות ראשוניים:
פרטיים ארכיוניים הם כלי רב ערך של איסוף נתונים ויכולים לספק מידע בעל ערך רב על התקופה המתועדת.
במהלך המחקר, ינותחו מסמכים מארכיונים שעברו דיגיטציה כדוגמת פרויקט "אז", מיזם לאומי לקידום והנגשה של חומרי תרבות ומורשת לציבור הרחב ; תיקים ממשלתיים ואישיים המצויים באתר "ארכיון המדינה"; כתבות מאתר "עיתונות יהודית היסטורית" (Jpress) .
למרות המסמכים הרבים המצויים כיום במרשתת, מרבית החומרים טרם עברו תהליך דיגיטציה ויִדְלוּ מהגנזך המרכזי של האוניברסיטה העברית, הארכיון לחינוך יהודי בישראל באוניברסיטת תל אביב והארכיון הציוני המרכזי בירושלים.
חקר מקרה:
חקר מקרה בוחן שאלות הרלוונטיות למציאות היומיומית כאשר הגבולות האפיסטמולוגיים בין התופעות הנחקרות אינן ברורות מבעוד מועד.
מקובל כי בתיאור היסטורי, החוקר יעשה שימוש במתודת חקרי מקרים מרובים.
הנחת העבודה היא כי בין המקרים הנבחנים קיים יסוד סיבתי משותף ועל החוקר לחשוף אילו השערות מתאימות בין הנושאים הנבחנים ואילו תמות אינן רלוונטיות.
מתודות בהיסטוריה השוואתית:
היסטוריה משווה (Comparative–Historical) היא שיטה הבודקת תהליכים ואירועים היסטוריים, כאשר מטרת החוקר להרחיב את התובנות החברתיות מעבר להבנת הזמן ולמקום הנחקרים.
ניתוח מסוג זה מתמקד לרוב בשלושה מסלולי זמן: בטרם חל "המפנה" – "המפנה הקריטי" – "לאחר שחל המפנה".
מתודות בהיסטוריה השוואתית מאפשרות למידה על אופן התנהלות מדיניות החינוך וניסוח תיאוריות המאפיינות דפוסים כלל-מערכתיים
מחקר נרטיבי בחינוך ובהוראה:
כתיבת המחקר כסיפור מהווה חלק אינטגרלי בתהליך המחקר, עושה שימוש בכלים מתחומים רבים וקושרת את השיח בין תיאוריות איכותניות לפעולות אנושיות.
עבודת המחקר מתעתדת להיכתב כמחפשת אחר פעולותיהן של 'האליטות' בשדה החינוכי של הישוב וניתוח ההשלכות של תעודת הבגרות על מוסדות להשכלה בתקופת טרום העצמאות.
מהניתוח הנרטיבי עד כה בנושא, עלה כי היחסים בין הנהלת התיכונים להנהלת האוניברסיטה העברית, נעו על הספקטרום של יחסי "מרות", שחייבו את הנהלת התיכונים לעמוד בתקנים שהציבה האוניברסיטה, לבין יחסי הדדיות והסכמה, בהם התיכונים הפרו את האוניברסיטה.