המדיניות הנאצית כלפי יהודי גרמניה 1933 - 1939

צפו בסרטון ורשמו במחברת בנקודות: מה פעולות של הנאצים כלפי היהודים בין השנים 1933 - 1939 ?

השפלת היהודים, בידודם, והפרדתם מהחברה, ומהתרבות הגרמנית.דחיקתם ונישולם של היהודים מבחינה כלכלית – לנצל את הרכוש היהודי לתכניות הכלכליות של הרייך.עידוד הגירת היהודים מגרמניה.המדיניות הנאצית כלפי היהודים התבצעה בשלושה אמצעים עיקריים: תעמולה, חקיקה וטרור 

היהודים הואשמו באחריות לפגיעה בכלכלת גרמניה והציבור נקרא להחרים את חנויות היהודים. אנשי ה-ס.א סימנו את חנויות היהודים ולא אפשרו כניסה אליהן.יום החרם לווה בשימוש בשלטים "לא לקנות אצל היהודים" ובמגפונים, הופיעו כתוביות מגן-דוד על חלונות ראווה של עסקים יהודיים. המשמעות:  יום החרם נועד לדחוק את היהודים מהכלכלה הגרמנית, ובנוסף לבדוק את התגובה של הגרמנים ושל מדינות העולם.המשמעות:  יום החרם נועד לדחוק את היהודים מהכלכלה הגרמנית, ובנוסף לבדוק את התגובה של הגרמנים ושל מדינות העולם.

עובדי ופקידי המדינה שהם לא ממוצא ארי יפוטרו. את מדינת הרייך ישרתו וינהלו רק בני הגזע הארי העליון והשייכים למפלגה נאצית. במסגרת חוק זה יהודים רבים פוטרו מבתי-חולים ציבוריים, מאוניברסיטאות, מבתי-ספר ציבוריים ומבתי-משפט. התקנות שנלוו לחוק הגדירו מיהו "לא ארי" שלפיהן אדם שאחד מסביו היה יהוד

מטרות החוק:•להרחיק את היהודים ממשרות ציבוריות ולפגוע בכלכלתם.פתרון לאבטלת הגרמנים שתמכו במפלגה הנאצית

שרפת ספרים ויצירות של אמנים שלא הלכו עם הקו הנאצי.לתוך מדורות ענק הושלכו ספרי קודש של היהודים לצד ספרים של סופרים ומשוררים, מדענים ואנשי רוח , כמו זיגמונד פרויד ועוד.

ביסוס המשטר הנאצי:  השמדת רעיונות שלא התאימו את הרוח הנאצית. כולם מיושרים ע"פ קו אחד

הרייכסטאג החליט פה אחד על החוק הבא המפרסם בזה:(1) נתין המדינה הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני, ולכן הוא במיוחד מחויב כלפיו.(2) נתינות המדינה מוענקת לפי הוראות חוק נתינות הרייך והמדינה.(1) אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.(2) זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן תעודות אזרחות הרייך.(3) אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים. נישואים שנערכו בניגוד [לחוק] בטלים, גם אם נערכו בחו"ל לשם עקיפת חוק זה.(2) רק התובע הכללי יכול להגיש תביעה לביטול [הנישואים].יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים.יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או בעלות דם קרוב לו שהן למטה מגיל 45.(1) אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך.(2) לעומת זאת מותר להם להציג את הצבעים היהודיים. ביצוע היתר זה עומד תחת חסות המדינה.יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך. אין לו זכות הצבעה בעניינים פוליטיים; הוא אינו יכול לכהן במשרה ציבורית.5.(1) יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים שהם יהודים גמורים לפני גזעם.(2) כיהודי נחשב גם בן תערובת, נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים.(א) אשר השתייך בעת הוצאת החוק לקהילה היהודית או נתקבל אליה לאחר מכן.(ב) מי שהיה בעת הוצאת החוק נשוי ליהודי או התחתן עם יהודי לאחר מכן.(ג) מי שמוצאו מנישואין עם יהודי כמשמעו בפסקה (1) שנערכו לאחר שהחוק להגנת הדם (ד) והכבוד הגרמני מ- 15בספטמבר 1935 נכנס לתוקפו.מי שמוצאו מיחסים עם יהודי מחוץ לנישואים כמשמעו בפסקה (1) ונולד מחוץ לנישואים אחרי 31 ביולי 1936.

מטרות מטרת חוקי נירנברג:לבודד באופן חוקי את היהודים בגרמניה משאר האזרחים.להשפיל את היהודים ולהציגם באור שלילי.למנוע מהיהודים אפשרות חוקית להתגייס בצבא.

חוקי נירנברג שימשו בסיס חוקי לכל המדיניות האנטי- יהודית. שלילת זכויות האזרח מיהודים הייתה עבורם "מוות אזרחי". נשללה מהיהודים זכות להגנה ולפרנסה והם לא יכלו לפנות לבתי משפט.חוקי נירנברג יצרו הפרדה חוקית בין היהודים לבין החברה הגרמנית בכך שהיהודים הוגדרו כבעלי גזע ודם שונה   מהגרמנים

מדוע שנת 1938 נחשבת לשנת מפנה עבור יהודי גרמניה?בוצעו גירושים קולקטיביים בכפיה.החרפת תהליך האריזציה וההפרדה הממשל הנאצי הוציא צווים המסלקים את היהודים מרכושם, נאסר עליהם להיכנס לגנים ציבוריים ולתיאטרון. לאחר ליל הבדולח חויבו היהודים בסימני זיהוי בדרכונים וטלאי צהוב על הזרוע.יהודי גרמניה נחשפו לראשונה לאלימות פיזית מאורגנת    ומתוכננת מגבוה

לאחר 1937 המדיניות בגרמניה הייתה "כלכלה נקייה מיהודים". עד 1938 בוצעה האריזציה (כלומר נישול יהודים מן החיים הכלכליים שהתבטא בהעברת מפעלים ובתי עסק בבעלות יהודית לידיים אריות). תהליך האריזציה הושלם עד סוף שנת 1938.

גירוש יהודי פולין– במסגרת "גרמניה נקייה מיהודים" (יודנריין), גורשו בכפייה 17,000 יהודי פולין מגרמניה. הם נתקעו חסרי כל בעיירת גבול פולנית זבונשין. הגרמנים חסמו בפניהם את גבול ארצם והפולנים מנעו מהם את הכניסה לפולין. פולין הסכימה לקלוט את המגורשים רק אחרי מספר ימים עקב לחץ הגרמנים. בין המגורשים היו הוריו של הרשל גרינשפאן שהיה באותה התקופה בפריז. הוא קבל מכתב מהוריו בו תארו את סבלם. ב- 7 לנובמבר יצא הצעיר לשגרירות גרמניה וירה למוות בדיפלומט הגרמני פון ראט. בעקבות הרצח נערך ב-09.11.1938 פוגרום בכל רחבי גרמניה. במהלך הפוגרום כמאה יהודים נהרגו ואלפי יהודים הוכו. נשדדו ונהרסו אלפי חנויות, משרדים ומוסדות יהודיים בכל רחבי הרייך. מאות בתי כנסת העלו באש. למחרת נאסרו למעלה מ-30000 יהודים ונשלחו מחנות ריכוז. הפוגרום נקרא "ליל הבדולח" בגלל צליל ריסוק הזכוכיות בחלונות הראווה של חנויות היהודים. לאחר הפוגרום הוטל על היהודים קנס של מיליארד מרקים כדי לכסות את הוצאות הנזקים.

עורר את דעת הקהל בגרמניה נגד היהודים ולהגביר את השנאה.לזרז ולעודד את יציאתם של היהודים מגרמניה.לנשל את יהודי גרמניה באופן סופי מכל מעמד משפטי, חברתי וכלכלי.

לתעודת הזהות שלהם הוסיפו את הכינוי "שרה" או "ישראל" כדי להבחין ביהודים בקלות על גבי הדרכונים הוטבעה האות J לסימון מוצאם היהודים. משמעות החקיקה (ההחמרה): להשפיל את היהודים ולפגוע במה שנותר להם מהבחינה הכלכלית. מעבר לזה הוגבל חופש התנועה של היהודים והם לא יכלו לנסוע ממקום למקום

האמונה ש"הזעם יחלוף"היו אנשים שהאמינו שהסערה תחלוף. חלק מיהודי גרמניה התקשו להאמין שבמדינה כל כך תרבותית תימשך התנכלות לאורך זמן והתייחסו למצב כמו לחלום רע שיעבור. הם לא ראו פתרון בהגירה אלא רצו להישאר בגרמניה.

הגירה מגרמניה הציונים חשבו שמטרת הנאצים היא להוציא את היהודים מהחברה ולכן עודדו את היהודים לעלות לארץ-ישראל. לדעתם, זה היה הפתרון המתאים לרוב היהודים. 

"נציגות הארצית של יהודי גרמניה" מטרתה הייתה לדאוג לשיפור תנאי החיים של היהודים. בראשה עמד הרב לאו בק. הנציגות הארצית העניקה ליהודים סיוע כלכלי, דאגה להסבה מקצועית, למציאת מקומות עבודה ליהודים שפוטרו והקימה מסגרות חינוך אלטרנטיביות. הנציגות לא ראתה בהגירה פתרון מתאים לכל יהודי גרמניה