מלחמות ישראל

1948

סרטון הכרזת המדינה

מלחמת העצמאות (שנודעת גם בשמות מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) הוא השם המקובל (במדינת ישראל), שניתן לעימות הצבאי, שהתנהל בין היישוב היהודי בארץ ישראל, ולאחר מכן מדינת ישראל, לבין ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב[3], שפעלו בכוח למנוע את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית. מקובל לקבוע שהמלחמה החלה מיד לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 והסתיימה ב-20 ביולי 1949.‏[4] המלחמה הסתיימה בניצחונה של ישראל שהרחיבה גבולותיה מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה.[5] בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות הגובלות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.
שיעור האבידות במלחמה בקרב היהודים הגיע לכדי אחוז מכלל אוכלוסיית ההיישוב, עשרות יישובים יהודיים חרבו או ננטשו, העיר ירושלים חולקה בין ישראל לירדן[6] והרובע היהודי כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים נותר בשליטת ממלכת ירדן. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. לאירועים האלה ניתן על ידי הערבים הכינוי הנכבה (בערבית - "האסון" או "המכה").

מלחמות ישראל

1947

כ"ט בנובמבר 1947

מצגת

מלחמת לבנון השנייה הוא השם הישראלי למלחמה שהתנהלה בין כוחות צה"ל לחזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי (בערבית: حرب تموز, תעתיק מדויק: חַרְבּ תמוּז). המלחמה נמשכה 34 ימים, מה-12 ביולי עד הפסקת האש ב-14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד ה-1 באוקטובר.[3]
המלחמה נפתחה בתקיפה מתוכננת של חזבאללה באזור הגבול, בתקרית שבה נחטפו חיילי צה"ל, במקביל להפגזה ארטילרית כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר ולאחר מכן גם בעזרת יחידות הקרקע שנלחמו עם כוחות החזבאללה בדרום לבנון. במקביל ללחימה נורו אלפי רקטות על יישובי צפון ישראל.

2006

מלחמת לבנון השניה

1991

מלחמת המפרץ, הידועה גם כמלחמת המפרץ הראשונה (על-מנת להפריד אותה ממלחמת עיראק המכונה לעתים גם מלחמת המפרץ השנייה), כמבצע סופה במדבר, וכאם כל המלחמות בפי מנהיג עיראק באותה תקופה, סדאם חוסיין, היא מלחמה שהתרחשה מה-2 באוגוסט 1990 ועד ה-28 בפברואר 1991 (מבצע סופה במדבר עצמו החל ב-17 בינואר 1991), ובמהלכה הוקמה, ברשות האומות המאוחדות, קואליציה בראשות ארצות הברית על מנת לתקוף את עיראק בתגובה לפלישתה לכווית.
לאחר הפלישה העיראקית לכווית וכיבושה, החלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות בנקיטת סנקציות כלפי עיראק והציבה בפניה אולטימטום. משפג האולטימטום, פתחה קואליציה בראשות ארצות הברית במבצע סופה במדבר שהחל במתקפה אווירית רחבת היקף, ולאחר מכן גם מהלך קרקעי בן 100 שעות במהלכו שוחררה כווית.
יש הרואים במלחמת המפרץ, שבאה מיד עם תום המלחמה הקרה והתפוררות ברית המועצות, נסיון של ארצות הברית להציג סדר עולמי חדש בו היא מעצמת העל היחידה.

1956

מלחמת סיני

מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" - היא מלחמה שהתנהלה בין מצרים לישראל, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ולאחר סיומה פינתה אותו. המלחמה נוהלה בתיאום מדיני וצבאי עם בריטניה וצרפת. המבצע הבריטי-צרפתי כנגד מצרים שהוחל בביצועו במקביל למבצע קדש נקרא בשם מבצע מוסקטר. צה"ל בפיקוד ראש המטה הכללי משה דיין, זכה בניצחון רב רושם במלחמה זו.
מקור הכינוי "מבצע קדש" הוא ביישוב הקדום קדש ברנע שהיה עיר מקראית בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (על גבול סיני), ממנה שלח משה את המרגלים לתור את ארץ כנען.

1967

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד לליל 10 ביוני 1967, בין ישראל לבין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.
השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית, הכלכלה האזורית, הגאופוליטיקה ומהלך המלחמה הקרה היו מרחיקות לכת וממושכות.

1969-1970

מלחמת ההתשה

לחמת ההתשה (בערבית حرب الاستنزاف‎, חרב אל-אסתנזאף) הייתה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970, מועד שבו הסכימו הצדדים על הפסקת אש שנכנסה לתוקף למחרת. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל: את השם "מלחמת ההתשה" ("חרב אל-אסתנזאף") העניק לה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, והיא הסתיימה בהתשה של שני הצדדים.
המלחמה נמשכה כשנה וחצי (ולפי גרסה אחרת: כשלוש שנים, ראו פירוט בהמשך) לאורך החזית המצרית, ובה ניסתה מצרים לקיים מלחמת התשה כנגד כוחות צה"ל על ידי הפגזות חוזרות ונשנות של המוצבים לאורך תעלת סואץ. בנוסף, נעשה ניסיון מצד המצרים להוביל באו"ם החלטה שתאלץ את ישראל לסגת מסיני. ישראל ניסתה לשמר את הישגיה במלחמת ששת הימים, ופעלה במלחמת ההתשה למניעת הישג קרקעי מצרי.
המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה"ל לאורך התעלה ופשיטות קומנדו מצריות. בתגובה הפעיל צה"ל את חיל האוויר שניסה לשתק את מקורות הירי לאורך התעלה ובשלב מאוחר יותר עבר לתקיפת מטרות רבות בעומק מצרים. בנוסף, יזמה ישראל פשיטות קומנדו ופשיטות משוריינות לשטח מצרים. תקיפות אלו, שאיתן לא יכלו המצרים להתמודד, גרמו להתערבות סובייטית ישירה במלחמה.
בסופו של דבר, המלחמה נגמרה בתיקו אסטרטגי. אף צד לא הצליח להדביר את הכוחות של היריב.

דפי עבודה

טופס שיתופי

מלאו טופס זה לאחר עיון בתרשימים בהצלחה

1973

1982

מלחמת לבנון הראשונה (שמה הרשמי בתחילתה: מבצע שלום הגליל, ובר"ת: של"ג) התרחשה בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שפעלו נגד ישראל משטח לבנון.
בהגדרתה הרחבה ביותר, מלחמת לבנון הראשונה כוללת את השלבים הבאים:
4-5 ביוני 1982: הסלמה בגבול לבנון, בעקבות התנקשות בשגריר ישראל בממלכה המאוחדת, שלמה ארגוב.
6-11 ביוני 1982: כניסת כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון ולחימה נגד כוחות סוריים ופלסטיניים עד להפסקת אש.
12 ביוני - סוף אוגוסט 1982: זחילה של צה"ל לכביש ביירות - דמשק, כיתור ביירות ויציאה מסודרת של כוחות פלסטיניים וסוריים מביירות
ספטמבר 1982 - ספטמבר 1983: שהות ישראל בלבנון עד הנסיגה מהרי השוף.
ספטמבר 1983 - יוני 1985: שהות ישראל בלבנון על קו האוואלי
יוני 1985 - מאי 2000: שהות מוגבלת של ישראל ברצועת הביטחון עד לנסיגה חד צדדית של ישראל אל הגבול הבינלאומי ב-24 במאי 2000.
המלחמה הביאה ליציאת מפקדות אש"ף לתוניס, ולחיסול הכח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את צבא סוריה מלבנון. בעקבות המלחמה קם ארגון חזבאללה שמילא את החלל שנוצר בדרום לבנון עם יציאת הכוחות הפלסטיניים. לצה"ל היו מאות הרוגים במלחמת לבנון והמלחמה נתקלה בהתנגדות בישראל מצד גורמים שונים שהעלו נגדה שתי טענות עיקריות: חוסר תוחלת וחוסר מוסריות