גישות פילוסופיות
תקופת הנאורות/ מתאפיינת במעבר מחשיבה אינטלקטואלית דתית לחשיבה רציונלית ומדעית. תקופת הנאורות היא היסוד התפיסתי של העולם המערבי והיא עיצבה את דמותו של העולם.
פסטלוצי / רואה את תפקיד החינוך ודרכו בצורה שונה ממה שהיה מקובל באותה תקופה. הוא מכניס יסודות פסיכולוגים לתוך העבודה שלו בבית הספר, עוד לפני שבכלל הייתה פסיכולוגיה פורמלית לילדים. הדרך שלו שונה והמתודה היא ההסתכלות, התבוננות בילד ולמידה של המחנך ושל הילד על ידי התבוננות, שימוש בחושים . הוא בעד ניסוי וטעייה. למידה דרך החושים והתנסות פיזית במגוון דברים ,הדגיש שכל אחד יכול לראות באותו דבר משהו אחר לגמרי ומשם לפתח את זה לכיוון שלו. כל מה שכל אחד רואה ראוי להתייחסות.
לקח את התאוריה של רוסו והפך אותה למעשה. הם שייכם להומניזם הרומנטי נטורליסטי הוא לקח את האוטופיה של רוסו "אמיל" והוא רוצה ליישם אותה בבית הספר השינוי הוא שאין יער ומחנך פרטני אלא בית ספר. בניגוד לרוסו הוא חושב שהילד צריך להתחנך בתוך החברה והמשפחה ולא מבודד ביער.
ז'אן ז'אק רוסו / רוסו היה הומניסט רומנטי ולא קלאסי, האדם במרכז (הומניסטי). הוא נקרא נטורליסט, הטבע היה חשוב לו ובהקשר החינוך זה לאפשר לילד לגדול לפי הטבע שלו, אותנטיות, להיות הוא עצמו, לתת לילד לגלות מי הוא מה טוב לו ומה קשה לו ומזה לצמוח. .הדגם שלו שרטט באמצעות תהליך החינוך של "אמיל" הדגם החדש .החינוך שלו מתחלק לשלושה שלבים והם :
עמנואל קאנט/ (1724 - 1804) היה פילוסוף גרמני. נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בעת החדשה ואחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים. אחד ממשפטיו הידועים ביותר שהשפיעו רבות על תקופתו , קאנט טען שהמוח האנושי יוצר את המבנה של החוויה האנושית , על-פי קאנט: אושר הוא תוצר הדמיון ולא השכל 'קאנט טען כי חוסר-בגרות -הוא חוסר היכולת להשתמש ,בחשיבה ללא הדרכה (או הכוונה) של אחר
עמוס קומניוס / נולאד במוראביה משנתו החינוכית שבבסיסה הרעיון של חינוך בהתאם לטבע"Education) (according to הבסיס הפסיכולוגי של שיטות ההוראה התפתחות הרוחנית של האדם הקשר בין בית הספר לחברה ,הצורך בארגון ובהסדרה של תוכנית הלימודים ושל המבנה המנהלי של החינוך, הצורך בגוף בין
לאומי שירכז את המחקר והחינוך בכך פרץ דרך לרפורמות בתחום החינוך עיצב קומניוס את משנתו החינוכית שבבסיסה הרעיון של חינוך בהתאם לטבע"Education) (according to nature" והפדגוגיה הטבעית. רוסו, פסטלוצי, פרובל ו'יורשיהם' התבססו על תפיסה זו ופיתחו אותה.
גון לוק/ היה פילוסוף אנגלי הוא נחשב לאחד החשובים שבפילוסופים של עידן הנאורות , מדגיש את תפקיד ההתנסות בגיבוש השכל.. מסביר כי יש לחנך את הילד בעזרת שלושה רכיבים: פיתוח גוף בריא; יצירת אישיות טובה; ובחירה נכונה בתוכנית לימודים , טען לוק בין היתר כי: רואה את הילד, הוא לא כמו מבוגר קטן, הוא צריך יחס מיוחד לילדות שלו. הוא נגד ענישה פיזית, הלמידה צריכה להיות נעימה , צריך לשחק איתו וללמוד תוך כדי משחק, הוא טוען שההרגל זה אחד הדרכים המשובחות לחינוך, להרגיל לערכים, לעשות הרבה חזרות.
להבדיל מעמוס קומניוס לא כולם צריכים ללמוד אותו דבר אלא את מה שתואם למעמד שלו ולמשפחה. המשפחה ולא הקהילה אחראית על חינוך הילדים, צריך ללמוד בבית ולא בבית ספר.
העת החדשה/ מחולקת ל3 תקופות : רנסנס- המאפיינים המרכזיים של תקופת הרנסנס: לידה מחדש (של העת העתיקה)- מתחבר לפילוסופים, יש אמת אחת שצריך לחשוף. המאפיינים המרכזיים של תקופת הרנסנס: הידע מחליף את הכנסייה- אינטלקטואלים מחליפים את אנשי הכנסייה ,פירוק של המעמדות יש חילון- קיימת הדת והאמונה אבל היא לא מכתיבה את החיים האדם מעצב את הגורל שלו
דה-מונטיין / האמין שלא מלמדים קבוצה אלא לעבוד פרטני וללכת עם כל אחד לכיוון שלו כי כל אחד צריך לחקור את האני שלו. תבונה טבעי ושכל ישר, לא האמין בתפיסה של דעות קדומות אלא בחקירה, הטלת ספק. החידוש שלו באותה תקופה היה שהמחנך לא צריך להגיד את דעתו, אלא קשוב לדעות של התלמידים שלו. ללמוד צריך לבוא מתוך שימחה ורצון לחקור ולא כי מכריחים אותם ללמוד.
רנה דאקרט/ אני חושב משמע אני קיים. אמר שבכל דבר אפשר להטיל ספק וצריך להטיל ספק. גישה חינוכית של הפעלת המחשבה אצל התלמידים. ההתחלה של המדע, כל דבר צריך לחקור ולבדוק לעומק את כל החלקים
מודרניזם/ המודרניזם תמך ברעיון שבכל היבט של הקיום, מפילוסופיה ועד לכלכלה, המטרה היא למצוא את הדברים המונעים התקדמות, ולהחליף אותם בדרכים חדשות, ולפיכך טובות יותר. תמציתה של התנועה המודרנית היא בטענה על בני האדם לשנות את ראיית העולם שלהם על מנת להבין כי "מה שחדש הוא גם טוב ויפה". התפיסה המודרנית נבעה מרעיון שמה ש"אמיתי" חשוב יותר מהסובייקטיבי, בפילוסופיה ובחינוך התנועות הרציונליסטיות והפוזיטיביסטיות ביססו את העליונות של ההיגיון והשיטה
ג'ון דיואי/ הפילוסופיה בעיני דיואי היא משימה אנושית החייבת להישפט במונחים של השפעה תרבותית וחברתית. אנשי המעשה' היו אדישים לעיסוק בה. יצירתו של דיואי כוונה לשנות הלך רוח זה.הוא היה נטורליסט ,סבר כי המפתח ליצירת הגות היא הכרת הפילוסוף כי הוא יצור אנושי ולמחשבותיו יש מקורות ותכליות טבעיות. הגות הפילוסופית בעיניו היא אחת מדרכי ההתנהגות האנושית. ההגות קשורה אל התרבות: צומחת מתוך הנטייה הטבעית להגות בבעיות העולות מתוך תרבות הזמן ומן ההכרח לפתור בעיות אלה. הדגש בחינוך צריך להיות על הרחבת האינטלקט, פיתוח כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית -לא על זכירה של תוכן השיעורים.
יאנוש קורצ'אק / פיתח גישה חינוכית מהפכנית שהתרמה באהבה לילד , בכבוד הילד ומכויותיו . זכויות התלמידים כללו גם את האפשרות להתלונן על כל שמפר זכויותיהם כמו הזכות לאהבה . כבוד ותנאים אופטימלים לגדול ולהתפתח . הזכות לחיות את ההווה ( ולא להיות נדחף לממש שאיפות עתידיות של אחרים ) . הזכות להיות נאמן לעצמך , לעשות שגיאות , להיכשל , לקבל יחס רציני , לזכות להערכה , לשאוף ולבקש ולשאול .
קיים דמיון מפליא בין מפעל חייו של קורצ'אק לזה של פסטלוצי: שניהם הקדישו את חייהם להצלתם, לשיקומם ולהחזרת כבודם של הילדים העלובים והמוזנחים ביותר. קורצ'אק נקרא "התגלמות שנייה של פסטלוצי, מתוך בני העם היהודי על אדמת פולין". בכתביו היה קורצ'אק ריאליסטי יותר מפסטלוצי.בעבודה המעשית היה פסטלוצי ריאליסטי יותר.
פריירה/ מאבות הפדגוגיה הביקורתית טען כי לחינוך למודעות ביקורתית יש הכוח לשנות את המציאות הדיאלוג עומד במרכז שיטתו החינוכית של פריירה, לדיאלוג שני מימדים: מחשבה ופעולה .
בצירוף של מחשבה ופעולה קיימת יכולת של שינוי העולם בכוחן של מילים.
מספר תכונות הכרחיות לקיום הדיאלוג: (אמונה - אהבה – ענווה –תקווה )
הפדגוגיה הביקורתית, אותה עיצב פריירה, טוענת:
אין אפשרות לקדם שכבות חלשות בעזרת החינוך כל עוד הן בעלות דימוי עצמי ירוד.
הדימוי הירוד הוא תוצאה של:
המערכת המשדרת שאין ביכולתם של שכבות מסוימות להתקדם.
ליצור שינוי בתודעה של התלמידים עצמם
החינוך הקונבנציונאלי כמנגנון לשימור המעמדות החברתיים .
על החינוך להיות מבוסס על דיאלוג שוויוני בין מורה לתלמידיו
לעודד את הפסקת התבטלותו של האדם מתוך פחד החירות
להפסיק את תהליך הוויתור על העצמי, חילוף החשיבות
נקודת התורפה של החינוך היא ה'מילים הריקות' בין המורה ותלמידיו
המשנה החינוכית של פריירה דומה לזו של אריך פרום (1900-1980, מנוס מחופש, אומנות האהבה -חפשו מי הוא..).