מפת חשיבה זיגמונד פרויד

רקע אישי

פרויד נולד בעיירה פרייברג שבמורביה (כיום בצ'כיה), אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, הוריו היו שניהם יהודים גליציאנים. בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 1857 ירד האב מנכסיו. בשנת 1859 עברה המשפחה ללייפציג, וב-1860 התיישבה בווינה. אף על פי שהיו דלי אמצעים, הוריו של זיגמונד השקיעו ממון רב בהשכלתו, לעיתים על חשבון אחיו, שכן בלט בכישרונו כבר מגיל צעיר.

בחירת מקצוע

בנעוריו התלבט פרויד בבחירת מקצוע, ונראה כי רצה בעיקר לעסוק במחקר. גישות שהשפיעו עליו בתקופה זו היו תורת האבולוציה של דרווין ורעיונותיו של גתה במאמרו "הטבע". בהיותו בן 17, החל פרויד ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. תחילה ביקש ללמוד את תורת המשפטים ולעסוק בענייני החברה, וכן התעניין בדת. לבסוף, זמן קצר לפני שעמד בבחינת הבגרות, הגיע פרויד למסקנה כי עליו ללמוד רפואה.

העיסוק ברפואה

לאחר שקיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1881, עסק פרויד בחקר השימושים הרפואיים של סם הקוקאין. הוא טען כי הקוקאין עשוי לסייע בהפחתת כאבים, דיכאון ותשישות, ויכול לגמול אנשים המכורים למורפיום. בשנת 1886 חזר פרויד לווינה, ופתח מרפאה פרטית שהתמחתה בהפרעות מוח ועצבים, ובה ערך טיפולים וניסויים בהיפנוזה עם מטופליו.

מקצוע והשפעה על החיים

פרוייד, כרופא, הגיע למסקנה שכאבים גופניים מקורם בקשיים נפשיים בלתי מודעים.
פרויד הוא אבי תורת הפסיכואנליזה, שעסקה במבנה האישיות הכולל של האדם. השפעת המחקרים שלו משתרעת על פני תחומים רבים, מהאמנות, השיווק, יחסי הציבור, תעמולה פוליטית ומדינאות, ועד לטיפול בהלומי קרב, היחסים בחברה ועוד.
פרויד חקר רבות את הלא-מודע ואת החלומות. כשניתח את התודעה, גרס פרויד שיש בנפשנו 3 אזורי תודעה:

1.הלא מודע - שתופס את החלק הגדול ביותר של הנפש.

2.תת-המודע - בו מאופסן מידע זמין.

3. המודע - כל מה שאנו מודעים לו ברגע נתון. זהו החלק הקטן ביותר של הנפש.

במהלך חייו פיתח פרויד שיטת טיפול חדשה שבה משוחח המטופל עם המטפל, בפגישות קבועות. המטפל מסייע לו בחשיבה מחודשת על עצמו, חשיבה שמסייעת לו לפתור את הקשיים הנפשיים והגופניים שמהם הוא סובל. היום שיטת הטיפול הזו וכמובן שיטת הפסיכואנליזה, שפירושה בחינת הנפש של המטופל, נתפסות כבסיס של הפסיכולוגיה המודרנית.

מ‍‍‍‍נגנון ההגנה הוא מנגנון לא מודע שמאפשר לאדם, או לאגו לפי פרויד, לשמור על עצמו מפני חרדות. מנגנון זה מתחלק לתשעה חלקים:

הדחקה
הדחקה היא מנגנון הגנה המאפשר להרחיק מהמודעות מחשבות, דחפים וזיכרונות מאיימים. זיכרונות ודחפים אשר נמצאים במודע אינם נעלמים, אלא ממשיכים לפעול ברקע.
מנגנון זה נפוץ במיוחד במקרים טראומתיים משום שהחרדה שעלולה להתעורר היא כה גדולה שיש צורך להרחיק אותה מהמודעות.

רציונליזציה
מנגנון הגנה זה גורם לאדם למצוא את הצדק ואת ההגיוניות בדברים שאינם מקובלים על ידי החברה. המנגנון מאפשר לאדם להתנהג בהתאם לדחף האסור ולחשוב שהוא הגיוני, מבלי להודות שהדחף הוא הגורם האמיתי להתנהגות או לבעיה.

השלכה
מנגנון ההשלכה עוזר לאדם להרחיק מתודעתו את הצדדים השליליים באישיותו, על ידי כך שהוא משליך אותם על דברים אחרים. המנגנון מאפשר לסלק מהמודעות רגשות, רעיונות, תכונות ודחפים שיש לאדם, אך אינם תואמים לדימוי העצמי החיובי שבנה לעצמו.

אינטלקטואליזציה
באינטלקטואלזציה האדם מטפל בחרדה או הבעיה על ידי התעמקות, ניתוח והבנת הבעיה ובכך מסיט את תשומת הלב מהחוויה הישירה שלה.

התקה
התקה היא העברה של רגשות ודחפים מהדבר המקורי אליו הופנו אל דבר אחר. היא נוצרת כאשר הבעת הרגש כלפי הדבר המקורי מעוררת חרדה או לא מקובלת חברתית ולכן האדם אינו יכול לבטא אותה.

היפוך תגובה
במנגנון הגנה זה האגו מחביא את הדחפים והרצונות האמיתיים על ידי התנהגות הפוכה ממה שדורשים הדחפים המודחקים.

הכחשה
בהכחשה התוכן המאיים מגיע למצב של מודעות מלאה , אך האדם בוחר להתעלם ממנו או טוען שאינו נכון.

עידון
במנגנון זה הדחף אינו משתנה אלא נהפך לדבר חיובי ואופטימי יותר.
האדם משתמש בדחפים והרצונות ועובר תהליך עצמי של שכנוע שהם לא דברים נוראיים ושניתן להשלים איתם.

בידוד
בידוד הוא הפרדה של הרגש מהזיכרון או המחשבות המאיימים ויצירת "ניתוק רגשי". זהו מצב שבו האדם מסוגל להיזכר או לחשוב על הזיכרונות הטראומתיים, אך ללא הבעת רגש.

המודל הטופוגרפי הוא מודל שפרויד ניסח בתחילת המאה ה18 שבה הוא ניסה להגדיר את מבנה הנפש האנושי. בשלב מוקדם של עבודתו הטיפולית החל פרויד להאמין כי רגשות והתנהגויות מושפעים גם מחוויות או מזיכרונות שאינם נגישים לחוותיו המודעת של האדם. תפיסה זו הביאה אותו לתיאור מבנה הנפש על פי דגם טופוגרפי, המחלק את הנפש לשלוש רמות:

שכבת המודע היא השכבה הקטנה ביותר שבה נמצא מספר מצומצם של פריטים שאנחנו תופסים ברגע נתון כמו מחשבות או רגשות, ומהווים חלק קטן מכל התהליכים המנטליים.

שכבת הסמוך למודע היא השכבה השנייה בגודלה שבה מרוכז חומר הנגיש והידוע לנו, וניתן להעבירו למודע באמצעות בחירה, מלבד פעמים שמחשבות משם עוברות בעצמן למודע מסיבות שונות.

שכבת הבלתי מודע ידועה יותר כתת-מודע או לא מודע, היא השכבה העבה ביותר שבה מרוכז רוב החומר המחשבתי. היא מהווה מקום מצבור למחשבות, דחפים וזכרונות החסומים למודע. לפי פרויד חומרים אלו מנתבים במידה רבה את דרך המחשבה וההתנהגות של כל אחד.

פסיכואנגליזה היא "תורת האישיות" (מיוונית: psyche נפש + analysis ניתוח) המבוססת על תגליותיו של זיגמונד פרויד.

בסוף המאה ה-19, במהלך עבודתו של פרויד כנוירולוג, החל לפתח שיטת חקירה ושיטת טיפול לאבחון הקשר שבין פעילות הנפש להיווצרות תופעות גופניות שונות. פרויד טיפל במספר מקרים של היסטריה, לחץ והפרעות נפשיות והסיק כי לאירועי העבר השפעה רבה על ההווה ושזיכרונות שלילים שעברו הדחקה, המשיכו להפעיל לחץ מסויים על הנפש, והתבטאו בעתיד בצורה פיזיולוגית.


בתחילת עבודתו על תאוריה זו השתמש פרויד בהיפנוזה בכדי לשחזר את החוויות והרגשות שהודחקו. בהמשך עבודתו הבחין כי מרבית החוויות המודחקות נשכחות שנית לאחר שהתעורר המטופל מההיפנוזה. פרויד הניח כי הגורם המרפא המרכזי הוא העלאת החוויה המודחקת למודעות וזיהה את הצורך בטכניקה שתאפשר למטופל לחוות ולזכור את החומר המודחק ולא לשמוע עליו מפי המהפנט בלבד. הבנה זו היוותה את הבסיס לרעיונותיו הקליניים של פרויד, שהתרחבו ועברו שינויים רבים לאורך שנות עבודתו


פרויד הניח כי על פי חוק שימור האנרגיה, האנרגיה הנפשית לעולם אינה נעלמת אלא נעה בין מבני הנפש השונים: המודע, הלא מודע והתת מודע. חלוקה זו של אזורי הנפש היוותה את ה"מודל הטופוגרפי". מודל זה מניח כי חוויות ורגשות עשויים להימצא בדרגות שונות של מודעות, כאשר ההתנהגות מושפעת הן מחומרים מודעים והן מחומרים בלתי מודעים ומודחקים. בהמשך חש פרויד כי מודל זה אינו מדויק דיו והמיר אותו ב"מודל הסטרוקטורלי" (מבני) המחלק את הנפש לשלושה מבנים - איד, אגו וסופר אגו, הממלאים תפקידים שונים בהנעת האישיות וההתנהגות.


הטיפול הפסיכואנליטי גורם לאדם להיחשף לראשונה לתהליכים ולתכנים בתת מודע שלו שעוזרים לו בעיצוב אישיותו והעדפותיו, מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו. תהליך זה גם עוזר לאדם להבין את המקורות של משאלותיו וחרדותיו, להקל על סבלו ולאפשר לו להגיע למיצוי טוב יותר של הפוטנציאל היצירתי והחוויתי בחייו.

המודל המבני הוא מודל שמתאר את הנפש במונחים של רשויות נפשיות נפרדות הנמצאות במאבק תמידי על השליטה בנפש והתנהגות האדם:

אגו
רוב האגו נמצא במודע ומתפתח עם גדילת התינוק. הוא פועל על ידי הדחקה, הקטנה וויסות ומטרתו היא שימור הרצונות, הביטחון והצרכים האישיים.
אחד מתפקידיו המשמעותיים של האגו הוא יצירת איזון בין דרישות האיד, דרישות הסופר אגו ודרישות המציאות.

סופר אגו
ניתן לתאר כ"מצפון" המגיע בגיל 6 מהעולם החיצון.
מערכת מוסרית הנבנת תוך הפנמה של ערכים מהבית, מההורים ומהסביבה.

זהו האור האדום להתנהגות שלנו הגורם לנו לחוש בחוסר נוחות כשעשינו דבר לא מקובל. הוא נמצא בקונפליקט תמידי עם האיד.

איד
חלק נפשי מולד המכיל דחפים ויצרים ראשוניים. הוא בלתי מאורגן, פועל על פי עקרון העונג וההימנעות מסבל וכאב , ומכוון לסיפוק צרכים בלבד.