פרויד

זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג אוסטרי יהודי אשר נולד בשם זיגיסמונד שלמה פרויד. פרויד היה אבי הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות מהמדענים ואנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים.

במהלך לימודי הרפואה, עסק פרויד במחקר במעבדה לפיזיולוגיה של ארנסט וילהלם פון בְּרִיקֶה בתחום ההיסטולוגיה של מערכת העצבים. ב-1877 פרסם את מאמרו הראשון, בנושא מיניות הצלופחים.

ב-1879 הפסיק את לימודיו לשנה אחת, כדי למלא את חובתו ולהתגייס לצבא האוסטרי, שם עסק בטיפול בחיילים חולים, ובשעות הפנאי תרגם מאמרים של ג'ון סטיוארט מיל.

ב-1880 חזר ללימודיו, והשלים את מחויבויותיו לתואר דוקטור לרפואה. הוא המשיך לעסוק במחקר במעבדתו של בריקה בשנה זו, עד ששוכנע על ידיו לעזוב ולעבור לעסוק בפרקטיקה רפואית כדי להרוויח כסף רב יותר לפרנסתו. במהלך השנים פרויד עסק בחקר השימושים הרפואיים של סם הקוקאין וכתב מאמרים בנושא.

בשנת 1886 חזר פרויד לווינה, ופתח מרפאה פרטית שהתמחתה בהפרעות מוח ועצבים, ובה ערך טיפולים וניסויים בהיפנוזה עם מטופליו. בשנה זו גם נישא למרתה ברנייס נכדתו של הרב יצחק ברנייס לאחר חודשיים בלבד של היכרות ולאחר שנות נישואין שברובן היה רחוק ממנה, נולדה בתו הבכורה מתילדה.

הפסיכואנליזה היא אסכולה מוכרת בפסיכולוגיה, אשר נוסדה מחוץ לתחום הפסיכולוגיה אך במשך השנים צורפה אליה. המונח "פסיכואנליזה" אשר קבע זיגמונד פרויד, הוא היום מונח מוכר ביותר בתחום הפסיכולוגיה.

הפסיכואנליזה נבדלה במטרותיה, בתחומי העניין שלה, ובשיטות המחקר שהציעה. מטרתה של אסכולה זו היא ליצור שיטת טיפול בהפרעות התנהגות. השיטה הטיפולית נוצרת באמצעות תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא בניסוי מעבדתי מבוקר.

פסיכואנליזה היא תיאוריית אישיות, שיטת חקירה ושיטת טיפול, המבוססת על תגליותיו של זיגמונד פרויד ועל תרומותיהם של ממשיכיו. במוקד תפישת האדם של הפסיכואנליזה עומד הגילוי של הלא-מודע בחיי הנפש. התפתחות האדם מלידתו ובמהלך חייו מעוצבת על ידי יצריו.

האסכולה הפסיכואנליטית מראה כי התפתחות האדם מלידתו ובמהלך חייו מעוצבת על ידי יצריו, כוחותיו הפנימיים ויחסיו העמוקים עם הדמויות המשמעותיות בחייו. עולמו הפנימי של האדם, שנוצר דרך יחסי גומלין אלה, הוא המפתח להבנת החוויה כמו גם ההתנהגות האנושית על עושרה, מורכבותה וסבלה. הטיפול הפסיכואנליטי מסייע לאדם להתוודע לתהליכים ולתכנים לא מודעים שהם בבחינת שותפים סמויים בעיצוב אישיותו והעדפותיו, מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו. בכוחו לעזור לאדם להבין את המקורות של משאלותיו וחרדותיו, להקל על סבלו ולאפשר לו להגיע למיצוי טוב יותר של הפוטנציאל היצירתי והחוויתי בחייו וביחסיו הבינאישיים.

שכבת המודע - השכבה הקטנה ביותר. בה נמצאים מספר מצומצם של פריטים שאנו תופסים ברגע נתון כגון מחשבות או רגשות ומהווים חלק קטן מסך כל התהליכים המנטליים.

שכבת הסמוך למודע - השכבה השנייה בגודלה בה מרוכז חומר הנגיש לנו, חומר הנמצא על "קצה הלשון" וניתן להעבירו למודע על פי בחירה. לפעמים מחשבות משם עוברות בעצמן למודע בנסיבות שונות.

שכבת הבלתי מודע - ידועה יותר כתת-מודע או לא מודע, היא השכבה העבה ביותר בה מרוכז רוב החומר המחשבתי. מהווה מקום מצבור למחשבות, דחפים וזכרונות החסומים למודע. לפי פרויד חומרים אלו מנתבים במידה רבה את דרך המחשבה וההתנהגות של כל אחד.

איד (מולד)- נמצא בתת מודע וכולל בתוכו תהליכים ראשוניים והרבה דחפים (יצר הבנייה וייצר ההרס), כמו כן מדובר על רמת אנרגיה שיוצרת את יצר הבנייה ואנרגיה נפשית של הדחף המיני.

אגו- האני (מולד)- רוב האגו נמצא במודע. כל הכוחות של האדם מוגדרים כאגו- הכוחות שמניעים אותו כגון: אורח רוח, סבלנות, כישורים מוזיקליים, יכולת משחק ועוד...

סופר אגו -האני העליון (מגיע בגיל 6 )- תוך הפנמה של דברים מהבית, מההורים ומהסביבה, האדם יוצר מבנה שנקרא מצפון. זהו האור האדום להתנהגות שלנו. הוא נמצא בקונפליקט תמידי עם האיד. לכל קונפליקט בין האיד לסופר אגו מתלווה חרדה, כשישנה חרדה ברמה מסוימת, על האדם להחליט אם הוא נותן לזה לנצח או לא.

מנגנוני הגנה על פי זיגמונד ובתו אנה פרויד- תיאוריית מנגנוני ההגנה של זיגמונד פרויד פותחה על בסיס שילוב בין המודל הטופוגרפי שלו לנפש והמודל המבני שלו. לפי פרויד עם חלוף השנים בהתפתחות האגו של הילד מפתח טכניקות לפתירת קונפליקטים הנוצרים בין הדחפים השונים של האיד והסופר אגו.

מנגנוני ההגנה על פי פרויד ובתו אנה

הדחקה - הדחקה היא מנגנון ההגנה המשמעותי ביותר. תהליך אוטומטי בלתי מודע של העברת מידע מטריד מהמודע אל התת מודע.

סובלימציה – סובלימציה כמנגנון הגנה היא מציאת דרכים חלופיות, מקובלות חברתית לביטוי אנרגיות מיניות או אגרסיות לדרך עדינה יותר כמו אמנות או ספורט.

רגרסיה- רגרסיה היא חזרה לשלב מוקדם יותר ופרימיטיבי של הסתגלות לבעיות. אדם עלול לפנות לנתיב זה כאשר הוא ניצב לראשונה בפני סיטואציה מלחיצה.

השלכה - בהשלכה במקום לראות את הבעייתיות העצמית, האדם יראה את המוטיב באנשים אחרים. במסגרת ההשלכה האדם ייחס לאחרים התנהגויות לא הולמות ורגשות לא הולמים שהאיד שלו מנסה לבטא (אדם שמדכא תשוקה מינית עמוקה וחש בושה, יניח שאחרים מנסים לפתות אותו ותקוף אותו מינית).

מבנה תגובה\תגובת היפוך- הילד יאמץ התנהגות שתהיה ההפך הגמור מדחפיו הרגילים.

פיצוי - הילד מנסה להתמודד עם מכשול אישי או חברתי על ידי הצלחה בסיטואציה אחרת בה איננו חלש.

רציונליזציה- הענקת סיבה סוציאלית להתנהגות שנובעת מסיבות ראויות פחות.

בריחה- עזיבת סצנה שבה קיימת תחושת אי נוחות. הבריחה יכולה להיות פיזית או פסיכולוגית.