ארובות שרב

אנרגיה פוטנציאלית נובעת מהמיקום של הגוף או מהמבנה של החומר.: אנרגיה פוטנציאלית כובדית אנרגיה פוטנציאלית אלסטית - גומי, קפיץ. 

נובעת מתנועת אלקטרונים, או ממצבם בחומר. 

נאגרת בקשרים הכימיים בין האטומים (והמולקולות). כאשר אטומים או מולקולות מתחברים ביניהם, או משתנה הקשר הכימי ביניהם, משתחררת אנרגיה, או נאגרת אנרגיה מהסביבה. 

אנרגיה תרמית. נקראת גם אנרגיה פנימית. זוהי אנרגיה במעבר, נובעת מהאנרגיה הקינטית של המולקולות המתנודדות. 

אנרגיה קינטית

"ארובות שרב" או "מגדלי רוח במדבר" הוא שם של מערכת טכנולוגית שהדגם שלה פותח על ידי צוות בראשות פרופסור דן זסלבסקי מהטכניון בחיפה. המערכת מנצלת אנרגיה של תנועת רוח לקבלת אנרגיה חשמלית. תנועת הרוח נוצרת באופן מלאכותי בתוך מבנה סגור דמוי ארובה. הרעיון אינו חדש, והוצע על ידי פיזיקאי בשם פיליפ קרסון במאמר שפורסם בשנת 1975. כבר בשנת 1976 רשמה חברת לוקהיד בארה"ב פטנט לבניית מתקן המייצר רוח מלאכותית.המערכת שהוצעה כוללת מגדל ענק בצורת צינור אנכי (ארובה שפתוחה בחלקה העליון) בגובה של יותר מקילומטר (!), וברוחב של מאות מטרים (ראו איורים).

פעולת המערכת מבוססת על ניצול אוויר יבש וחם במדבריות ולא על ניצול קרינה ישירה של השמש. בפתח שבראש המגדל מרססים מי ים אל תוך האוויר החם. חלק מהמים קולטים חום מהאוויר ומתאדים, וכתוצאה מכך האוויר מתקרר, צפיפותו גדלה והוא נע כלפי מטה. הרוח שנוצרת יכולה להגיע למהירויות של 80 קילומטרים בשעה. האוויר הקר יוצא מתחתית המגדל דרך פתחים מיוחדים, לטורבינות, המניעות גנראטורים לייצור אנרגיה חשמלית.ניתן לשלב בפרויקט של "ארובות השרב" מתקן התפלה למי ים, ובכך לנצל את המערכת גם לאספקת אנרגיה וגם לאספקת מים שפירים. בחלק המתקן המתוכנן להתפלת מים ינוצלו כ- 15% מהאנרגיה החשמלית שמייצרת מערכת "ארובת השרב", ותופק כמות מים השווה לכמחצית מכמות המים המועברים במוביל הארצי.