גישות פילוסופיות

מאפייני תקופת המודרניזםהתפיסה המודרנית נבעה מרעיון שמה ש"אמיתי" חשוב יותר מהסובייקטיבי.בפילוסופיה ובחינוך התנועות הרציונליסטיות והפוזיטיביסטיות ביססו את העליונות של ההיגיון והשיטה.הסימבוליזם – אסכולה שאופיינה באמונה שהשפה היא סימבולית מטבעה, וכי השירה והכתיבה צריכות ללכת אחר ההקשר הישיר של הקול והטקסטורה שהמילים יוצרות. ברקע לצמיחת המודרניזם ניתן למצוא כוחות חברתיים, פוליטיים וכלכליים ששימשו כבסיס לחשיבה שונה באופן רדיקאלי והשפיעו על האומנות התרבות והחינוך. הבולט מביניהם היה התיעוש תוצר ה'מהפכה התעשייתית'.מהעשור האחרון של המאה ה־19 החל קו מחשבה חדש –  רדיקלי/מהותי ( כיום מזוהה כקיצוני) שטען כי יש לדחות את הנורמות הישנות,  במקום רק לשנות את הידע הקודם לאור טכניקות חדשות. המודרניזם התבסס עד שנות ה־30 בממסד הפוליטי, האמנותי והחינוכי.

יאנוש קורצ'אק   יאנוש קורצא'ק (הנריק גולדשמיט ) רופא, סופר ומחנך יליד בעיר ורשה שבפולין בן למשפחה יהודית עשירה ומתבוללת. במהלך לימודי-רפואה, במחלקת הילדים של בית החולים, נפגש עם מצוקות ילדי העוני.הקים שני בתי יתומים: יהודי ופולני.ניהל את בית היתומים היהודי, יחד עם סטפה וילצ'ינסקה כ-30 שנה .עד הירצחו, עם סטפה וילדי הבית, במחנה המוות טרבלינקה ב- 1942. פיתח גישה חינוכית מהפכנית שהתרכזה באהבה לילד, בכבוד הילד ובזכויותיו. בתי היתומים שהקים היו מבוססים על שלטון עצמי של הילדים ועל שוויון בין התלמידים. זכויות התלמידים כללו גם את האפשרות להתלונן על המורים, וגם להתלונן על מעשי תוקפנות של ילדים אחרים. קורצ'אק שימש כמרצה במכון היהודי למורים בוורשה ובאוניברסיטה החופשית של פולין והגיש שידורי רדיו בנושאי חינוך.    שני ספרי עיון שכתב בנושאי חינוך ילדים הם: "כיצד לאהוב ילדים" ו"זכותו של הילד לכבוד".קורצ'אק חיבר את האמנה הראשונה של זכויות הילד (כל ילד!) בין הזכויות : הזכות לאהבה.כבוד ותנאים אופטימלים לגדול ולהתפתח. הזכות לחיות את ההווה (ולא להיות נדחף לממש שאיפות עתידיות של אחרים).הזכות להיות נאמן לעצמך, לעשות שגיאות, להיכשל, לקבל יחס רציני, לזכות להערכה, לשאוף ולבקש ולשאול. הזכות לשמור סוד, לשקר / לרמות / או לגנוב אבל רק פעם אחת, לצפות שיכבדו את הרכוש שלך ולקבל חינוך. על פי האמנה של קורצ'אק מותר לילד להתנגד לקבל חינוך שנוגד את השקפת עולמו, למחות על חוסר צדק ולקבל משפט הוגן בבית משפט של ילדים. לכל ילד הזכות שיכבדו את הצער שלו, הזכות לתקשר עם אלוהיו והזכות למות בטרם עת. קוצ'אק יצר חברת ילדים פעילה אשר בין מוסדותיה:בית דין – אשר בו שפטו ילדים ונשפטו ילדים אשר ביצעו עברות. בבית הדין כולם היו שווים, אפילו קורצ'אק עצמו נשפט במסגרתו מספר פעמים ואף הורשע וקיבל עונש. העונשים בבית הדין היו מתאימים למסגרת בית היתומים: תורנויות נוספות, עזרה בגינה, בניקיון, בשטיפת הכלים וכו'. פרלמנט – מוסד השלטון הבכיר ביותר. ועדת חקיקה – בה נקבעו תקנות וחוקים. ועדת ספורט – ריכזה את אירועי הספורט. ועדה לארגון העבודה וחלוקתה – דאגה לכל עניני העבודה בבית היתומים. ועדת עיתון – אשר דאגה להוציא את עיתון בית היתומים אחת לשבוע. ועדה לקביעת דרגות אזרחות – בה נקבעה דרגת האזרחות של כל חניך. 

פאולו פררה מחנך ברזילאי ותיאורטיקן של החינוך התפרסם בזכות עבודתו בתחום החינוך העממי. בעל השכלה משפטית, לצידה למד פילוסופיה ופסיכולוגיה של השפה לימד בית ספר תיכון נישא למורה והיה אב לחמישה ילדים.  ב- 1946 מונה למנהל המחלקה לחינוך ותרבות של השירות הסוציאלי ברסיפה, ברזיל. במהלך עבודתו פגש בעוני ואנאלפביתים והחל לעצב את מה שנחשב כפדגוגיה של השחרור.במסגרת פרויקט שניהל בשנת 1962, 300 פועלים בתעשיית קנה הסוכר רכשו את הקריאה ואת הכתיבה תוך 45 ימים.  ההצלחה הזאת הובילה להקמת פרויקטים רבים שפעלו לפי שיטתו (מניפה) ברחבי ברזיל. הפדגוגיה הביקורתית, אותה עיצב פריירה, טוענת:א. אין אפשרות לקדם שכבות חלשות בעזרת החינוך כל עוד הן בעלות דימוי עצמי ירוד.ב. הדימוי הירוד הוא תוצאה של:  המערכת המשדרת שאין ביכולתם של שכבות מסוימות להתקדם.  רגשי תלות שמפתחים במדכא המתבטאים קבלתם באורח פטליסטי את עובדת ניצולם. בנטייה להגיב בפאסיביות ובניכור נוכח הצורך להיאבק למען חירותם ולמען ההכרה בערך עצמם.ג. יש ליצור שינוי בתודעה של התלמידים עצמם – כלפי עצמם, וכלפי החברה   שבה הם גדלים. (זאת, בשונה מהפדגוגיה הפוזיטיביסטית, מראשית תקופת     המודרניזם הרואה כתפקידה הקניית דעת בלבד )ד. החינוך הקונבנציונאלי כמנגנון לשימור המעמדות החברתיים .הוא מכונה "חינוך בנקאי" כי המורים מתנהגים כפקידי בנק המפקידים ידע בראשיהם של התלמידים.ה. על החינוך להיות מבוסס על דיאלוג שוויוני בין מורה לתלמידיו ולהעמיק את התודעה הפוליטית של התלמידים תוך שימוש בעולם המושגים שלהם.ו. לעודד את הפסקת התבטלותו של האדם מתוך פחד החירות והפיכתו לדיוקן הרצוי למדכאים.ז. להפסיק את תהליך הוויתור על העצמי, חילוף החשיבה, הרגשה והרצייה עצמית והחלפת העצמי המקורי בזהות מושאלת. ח. נקודת התורפה של החינוך היא ה'מילים הריקות' בין המורה ותלמידיו בנושאים הזרים לחלוטין לניסיונם של האחרונים.ט. המורים אינם מפעילים את התלמידים, לא מעוררים את חשיבתם ועל-ידי כך משאירים אותם פסיביים שהאקטיביות המדומה היחידה מתבטאת בפעולת השינון.פררה טוען:  "אנו יודעים שלא החינוך הוא המעצב את החברה. להפך החברה היא המעצבת את החינוך, בהתאם לאינטרסים של אלה שהעוצמה בידיהם. ואם אלה פני הדברים, אין אנו יכולים לצפות מן החינוך שיהיה המנוף לשינוי אלה שבידיהם הבעלות על העוצמה. יהיה זה נאיבי לדרוש מהמעמד השליט שינהיג סוג של חינוך היכול לפעול נגדו. אילו הניחו לחינוך שלנו להתממש ללא פיקוח הממסד, הוא היה מציק ללא הרף לבעלי העוצמה והשליטה. אבל מוסדות השלטון אינם מניחים לו לנפשו. הם פוקחים עליו עין. "פרירה מגדיר שלושה שלבים במודל התפתחות של תודעה ביקורתית: 1. מצב סטטי של פטליזם, סטטוס קוו, מה שהיה הוא שיהיה. 2. אמונה ביכולת לשנות אך ללא קישור בין כל מרכיב של החברה לשינוי הכללי. יכולים למשל לראות שיש בעיה לתלמידים בלימודי לשון ומנסים לפתור אותה בלי להבין שהבעיה קשורה ללשון של התלמידים ולתרבות. 3.יצירת הקשר בין הניסיון אישי והמשמעויות החברתיות, בין בעיות אישיות והמערכת כולה, והבנת הפעולה האישית לשינוי כחלק מהשינוי החברתי.

ויקטור פרנקלהיה פסיכיאטר וסופר, יהודי, יליד וינה, ניצול שואה, בן למשפחה אמידה ומשכילה. קיבל ב-1930 תואר דוקטור ברפואה והתמחה בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה. הוגה שיטת הלוגותרפיה (שיטה בפסיכולוגיה) שעיקרה לכוון את הפרט לחיפוש אותנטי אחר משמעות חייו- למעשה יצר תרפיה מכוח המשמעות. שיטה אשר מסייעת לאנשים להבין מה משמעות חייהם. הוא הקים מרכזי סיוע לבני נוער בווינה ובעוד ערים נוספות.מונה להיות מנהל בית חולים יהודי בווינה, בכדי להציל את היהודים. בשנת 1942 גורש יחד עם אשתו והוריו למחנה ריכוז תחילה בטרייזנשטט ולאחר מכן באושוויץ. כל בני משפחתו למעט אחותו נספו בשואה. בשנת 1959 יצא לאור ספרו "האדם מחפש משמעות", בספר הוא מראה כיצד השיטה שלו באה לידי ביטוי מתוך ניסיונו האישי כאסיר במחנה ריכוז. פרנקל מדגיש כי משמעות החיים מוטבעת אצל כל אדם, כלומר זוהי עבודה פנימית של האדם והוא צריך למצוא את משמעות חייו בעצמו ולדעת לנהל דיאלוג פנימי עם עצמו. שלושה יסודות עיקריים המאפיינים את ההלוגותרפיה של פרנקל: 1. חירות הרצון- לכל אחד יש חופש בחירה. שאיפה למציאת משמעות החיים. רפלקציה עצמית- החירות של האדם לנקוט עמדה חופשית לגבי חייו. 2. שאיפה למשמעות- נובעת מפתיחותו של האדם אל מול העולם והנטייה המולדת ליצירה וערכים למציאת משמעות חייו. האדם הוא בעל חיוניות, עוצמה וכוח הישרדות כל זמן שיש לו דחף למימוש עצמי.3. משמעות החיים- נקודת המוצא של פרנקל היא שמתן משמעות לחיים הוא אחד הדחפים החזקים ביותר המניעים את האדם, הכוונה למשמעות הפרטנית שכל אדם מנסה לצקת לחייו. כשלאדם אין משמעות הוא מוצא מפלט במקומות שעלולים להיות מסוכנים ואילו כשהוא כן מחפש אותה, הוא יכול להגיע לגדולות.  

ג'והן דיואי 1859 – 1952 :נטורליסט, פילוסוף, פסיכולוג ואיש חינוך אמריקאי. בודדים הם הפילוסופים אשר השפיעו השפעה נרחבת כמותו 'בעולם העניינים המעשים' – בתחום החינוך. הפילוסופיה בעיני דיואי היא משימה אנושית החייבת להישפט במונחים של השפעה תרבותית וחברתית. דיואי החליף את בעיית האמת בבעיית הערך. תורת הערכים היא המרכז שסביבו מתגבשים כתביו. הפילוסופיה שהציע הובילה אותו לרעיונות מהפכניים בקשר לתהליך החינוך. דיואי טען כי החינוך הוא תהליך מתמיד של גדילה שכלית, רגשית ומוסרית השלובות זו בזו. כל ניסיון להכפיף תהליך זה למטרה חיצונית יעקר אותו ויעשה אותו מנוכר. הדגש בחינוך צריך להיות על הרחבת האינטלקט, פיתוח כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית -לא על זכירה של תוכן בשיעורים. החשיבה, מוגדרת על-ידי דיואי כצורת פעילות הננקטת על ידי אורגניזם ביולוגי אנושי כל אימת שמתערערים דפוסי הפעילות שבהרגל. תפקידה של המחשבה הוא לפתור אותן בעיות המביאות לידי התעוררותה. לחינוך לחשיבה, חמישה שלבים-א. התמוטטות ההרגל.ב. בעקבות ההתמוטטות תובע האורגניזם פעילות נוספת. הפעילות מובילה אל ה- "הצעות", ה"אינטלקטואליזציה" מתרחשת כאשר הבעיה מתנסחת בתורת מועמדת לפתרון, כאשר מתגבשת גישה אל המצב, מנקודת ראות של הצורך בפתרון. ג. הצעד הבא הוא בבנייה דמיונית של ההיפותזות (הנחות), העשויות לשמש כהנחיות בחיפוש המעשי אחר תשובה. ההיפותזה היא קו מנחה בתצפית ובאיסוף הנתונים והעדויות. ד. "שכילה"– לגזור מכל היפותזה את ההבדלים שיתבררו במהלך הניסוי. הגזירה משמשת כסיסמה לקביעת תנאי הניסוי. ה. הניסוי עצמו או ה"בחינה", שהיא בפשטות הפעולה (הגלויה או הדמיונית), הנדרשת לשם בדיקת ההנחה כנגד ההבדלים העובדתיים שהיא גוררת אחריה.החינוך המוסרי, תורת המידות, הוא חלק בלתי נפרד ממשנתו החינוכית של דיואי.נושאה של תורת-המידות הוא התנהגותם של בני-אדם ומטרתה היא לנסח במונחים כלליים את יסוד ההבחנה בין התנהגות טובה לבין התנהגות רעה. המשימה הראשונה של תורת-המידות היא להבין את טבעם של האורגניזמים הביולוגיים שמכלול התנהגויותיהם מהווה את ההקשר החברתי. משימתה השנייה היא להבין את סוגי הבעיות והמצבים, המעוררים את מאמצינו לקביעת ההבחנה בין התנהגות טובה לבין התנהגות רעה. משהושלם ביצוע שתי משימות אלה מגיעים למצב שבו מתאפשר לנסח את ההבדל שבין "טוב" לבין "רע".דיואי מנסח את עיקרי תורתו המוסרית בספר ששמו : "טבע האדם והתנהגותו", הוא מנתח את הטבע האנושי באמצעות שלושה מושגי-מפתח: דחף, הרגל ותבונה. התבונה מתוארת במונחים פונקציונליים כצורה של פעילות. תפקידה של התבונה במישור החברתי ניתנת להשוואה עם תפקיד התבונה במישור פעילותו של היחיד. חברות מוכרחות לתור אחר דפוסי פעילות יציבים במידה מספקת, כדי שיוכלו לעמוד בזעזועים.הפילוסופיה החינוכית של דיואי היא חלק בלתי-נפרד מהגותו החברתית. החינוך חייב להתבסס על ההנחה המוקדמת שכל מחשבה מקורית גדלה ומתפתחת מתוך מצבי-בעיות ממשיים. לחנך ילד על-ידי שעבודו לתרגילים סטנדרטיים בשלושת העיקרים, שהם: קריאה, כתיבה וחשבון, משמע לפתור בעיות "מלמעלה למטה". חינוך חייב להתחיל "מלמטה", לשם כך עליו לסגל את עצמו לבעיות הממשיות, כפי שהן רובצות על הילד ולחנכו על-ידי כך שיאמנו אותו.מטרת החינוך לפיו- החינוך צריך להתמקד במה שהילד מרגיש בתורת בעיה ממשית, בניגוד למה שהמחנך רואה כאמת ויציב . המשמעות של הכנת ילד לקראת החיים העתידיים היא פיתוח יכולת של פיקוד על עצמו. לשם כך יש לאמן אותו בכדי להשתמש בכל סגולותיו. דיואי ראה את המחשבה ואת היווצרותה כתהליך חברתי.  הפרט\היחיד הוא מונח משמעותי רק כאשר רואים אותו כחלק בלתי נפרד מהחברה, ולחברה אין משמעות מלבד המימוש שלה בחיי היחידים המרכיבים אותה. מכאן, לחינוך החברתי חלק בלתי נפרד ממטרות החינוך של בית-הספר.  חינוך אינו רק ההוראה של עובדות, אלא הנחלת מיומנויות הידע והנעת התלמידים להיות משולבים בחייהם כאזרחים וכבני אדם. תפקידו העיקרי של המורה הוא לעזור לחניכיו לתכנן את הפעולות המעניינות אותם לשם הבנת המדעים הקשורים בהן. עליו לקבוע, על סמך ניסיונו הרחב וחוכמתו, כיצד תגיע משמעות החיים אל הילד. המורה יכול לסייע בתהליך ההסתגלות של הילד על ידי הענקת שלטון מלא לכל כוחותיו של הילד.דיואי העמיד את תפיסתו החינוכית כמתקנת את הגישה המסורתית (הזרם המסורתי).

מאפייני תקופת הנאורותהתנועה שמה לעצמה למטרה לבסס מוסר וידע על רציונליות ועל הנחות יסוד לוגוצנטריות (הגיון במרכז). הרציונליות הייתה אמורה להחליף את הדת; את האמיתות המבוססות על מסורת; ואת המבנים חברתיים - באמיתות המוגדרות על ידי השכל הישר. תנועת ההשכלה טיפחה עצמאות רוחנית של היחיד, התקופה עודדה הערכה ביקורתית על סדרי החברה והנורמות המקובלות עליה. השכל נתפס כאמצעי לפיתוח יכולת החשיבה והשיפוט וטובת הפרט והחברה הוצהרו כמטרות החינוך.

עמנואל קאנטקאנט טען כי חוסר-בגרות -הוא חוסר היכולת להשתמש בחשיבה ללא הדרכה (או הכוונה) של אחר. האדם גורם לעצמו להתבטל ולהתיילד מחוסר חוכמה, או מחוסר נחישות ואומץ להשתמש בחוכמה שלו באופן עצמאי.ערכים רבים שעוצבו בתקופת הנאורות השפיעו על התפתחות החברה המערבית, תפיסותיה, תרבותה וכמובן על עיצוב החינוך שלה. על-פי קאנט: אושר הוא תוצר הדמיון ולא השכל.

עמוס קומניוסקומניוס היה כומר, מחנך וסופר צ'כי שרעיונותיו המהפכנים שהקדימו שנים את תפיסת החינוך של בני זמנו.קומניוס שם דגש באמצע המאה ה-17 על הנושאים--הבסיס הפסיכולוגי של שיטות ההוראה-ההתפתחות הרוחנית של האדם -הקשר בין בית הספר לחברה -הצורך בארגון ובהסדרה של תוכנית הלימודים ושל המבנה המנהלי של החינוך-הצורך בגוף בין-לאומי שירכז את המחקר והחינוך בכך פרץ דרך לרפורמות בתחום החינוך.רעיונותיו הבולטים:א. בית ספר לכל- על אף העובדה שחינוך הילדים מוטל על ההורים יש להקים קבוצה מיוחדת של אנשים שיוכשרו בהוראה ולבנות מוסדות מיוחדים שיקראו בתי ספר שיהיו מיועדים לכל. ב. לימוד בשפת האם- היות וההוראה הייתה בידי הכנסייה, ספרי הלימוד נכתבו בלטינית ומטרתם העיקרית הייתה הקניית של הקריאה והכתיבה לידע התפילות וצווי המוסר. הלטינית, שפת המלומדים והכנסייה - על אף העובדה שהתלמידים לא שלטו בה - הייתה שפת ההוראה הנהוגה בכל הארצות הנוצריות באירופה.ג. למידה מאתגרת, מועילה ומהנה- לעורר את סקרנותם של התלמידים, לא להפעיל עונש גופני כי התלמידים עלולים לפתח אנטגוניזם ללמידה. ד. חינוך החלשים- קומניוס טען ש "אין כל סיבה שהמין החלש יורחק מהלמידה. הנשים נחונות באותה חדות מחשבתית ובאותם כישורי-דעת כמו - ולעתים אף יותר – הגברים". לגבי ילדים עם מוגבלות שכלית לדעתו: "ככל שאיטית או חלשה יותר תבונת הילד כך הוא זקוק יותר לעזרה. לא קיים אדם שהאינטלקט שלו חלש כל כך שלא ניתן לשיפור באמצעות החינוך" באשר לעניים – אין הצדקה שרק ילדי האצילים, העשירים ובעלי המשרות הרמות זוכים לחינוך. יש לפתוח את דלתות בתי הספר גם לילדים עניים. ה. למידה לאורך כל החיים-האדם הוא תאב דעת מעצם מהותו ולומד לאורך כל חייו. קומניוס בנה מערכת הייררכית של מסגרות השכלה - גן ילדים, כיתות יסוד, כיתות תיכון, קולג' ואוניברסיטה. -הרעיון שנשמע לנו היום מובן מאליו היה מהפכני בימיו. מסגרות אלה תהיינה שונות במהותן אך ילמדו בהן את אותם הדברים בדרכים אחרות על יסוד הידע הקודם ורמת התפתחותו של התלמיד.ו. חינוך אוניברסלי –הרוח האנושית היא חסרת גבולות וכל בני האדם נדרשים לחינוך כלל עולמי. לימוד כל הדעות הקדומות תוביל לשלמות האדם למצב הקיומי שהאל הועיד לבני אנוש.  קומניוס סלד מהפירוד שהיה קיים בין מוסדות ההשכלה הגבוהה בימיו ומהנחלת המידע בדרך סמכותית ששוללת כל חשיבה עצמאית וביקורתית.הוא הגה את רעיון הקמת קולג' אוניברסאלי שיקדם השכלה אוניברסאלית/גבוהה.המלומדים של הקולג' יפיצו את התבונה לכל המין האנושי ויעניקו לבני האדם תגליות חדשות ומועילות. 

 ג'ון לוקג'ון לוק - פילוסוף אנגלי, בוגר אוקספורד. התמחה במדעים (כולל רפואה) עסק בעיקר בתורת המדינה התעניינותו בפילוסופיה התעוררה תוך קריאה בכתבי דקרט שהשפיע על תחומי עניינו במסגרתו של ספרו- "כמה מחשבות הנוגעות לחינוך" מסביר לוק כי יש לחנך את הילד בעזרת שלושה רכיבים: פיתוח גוף בריא; יצירת אישיות טובה; ובחירה נכונה בתוכנית לימודים.בספר נוסף "מסה על שכל האדם" (‏ 1690) טען לוק בין היתר כי:א. שכלו של הילד בעת הולדתו הוא בבחינת לוח חלק ואינו מכיל כל רעיונות טבועים. ב. ההשפעות על גיבוש אישיות הילד בגיל הרך משמעותיות יותר מאשר כאשר הוא מתבגר.ג. ההכוונה בגיל הרך מהווה את היסוד לאני - יוצרת את הרישומים הראשונים על "הלוח החלק". לוק מדגיש את תפקיד ההתנסות בגיבוש השכל. ספריו מכוונים גם לחיפוש ידע באופן פעיל ולחינוך לחשיבה באופן ביקורתי. לחינוך לפי ג'ון לוק 4 מטרות:1. רכישת מידות טובות - המידה הטובה היא היסוד לאושר. התנאים לרכישת המידה הטובה:-תרגול - הרצון מעוצב למידה טובה ע"י תרגול = תפקיד החינוך. -חינוך מוסרי - באמצעות כבוש היצר והדת. (אופי האדם חשוב מידיעותיו).-מבחינה דידקטית- הדגש אינו על הקניית ידע אלא על אימון השכל ועיצוב הרגלי חשיבה. הלימוד צריך להיעשות בצורה מהנה ומושכת, למשל בעזרת משחקים. לוק מתנגד לשינון.2. רכישת חוכמת חיים – יכולת ניהול אורח חיים מחושב יעיל ונבון.3. רכישת השכלה – התמקדות על מקצועות מועילים לחינוך ג'נטלמן ביניהם: הבעה באנגלית, צרפתית לטינית; מתמטיקה, גיאוגרפיה, היסטוריה, תורת המידות והתעמלות. 4. למידת נימוסים והתנהגות ראויה בחברה.הגישה של ג'ון לוק לחינוך אשר נקודת המוצא שלה הרעיון לפיו הילד נולד כלוח חלק וההתנסויות במהלך החיים מטביעות עליו את חותמן הניעה להקמת האסכולה הפסיכולוגית הקרויה ביהביוריזם. הוא בעד הקניית הרגלים.

ז'אן ז'אק רוסורוסו, יליד ז'נבה, מ-1741 תושב פריז. חולל מהפכה במחשבה הפדגוגית.  במבוא לספרו "אמיל" מעלה רוסו את השקפתו הנוגעת להשפעה ההרסנית של התרבות על התפתחות האדם. חינוכו מבוסס על אהבה ומוסר טבעי. התפיסה האלטרנטיבית של רוסו מייחסת חשיבות לנטיותיו הטבעיות של האדם, להפעלת ספונטנית וחופשית של יכולותיו ולהכוונה עצמית של חייו. תפיסתו של רוסו הסיטה את הדגש מהתרבות אל הטבע, מהפילוסופיה לפסיכולוגיה, מהתבונה לרגש, מהחברה ליחיד ומדידקטיקה מובנית ללמידת גילוי חווייתית.רוסו הסיק כי "האדם החברתי חי מחוץ לעצמו ואינו יודע לחיות אלא בהתאם לזולת. ניתן לומר עליו שהוא מקבל את עצם תחושת קיומו ממשפטם של אנשים אחרים". בספרו "האמנה החברתית" הציע פתרון לארגון החברה ע"פ החוק הטבעי. רוסו הניח את היסוד למודל הנטורליסטי של אידיאל האותנטיות האישית. מודל זה יונק את השראתו מהמטפורה הביולוגית של האדם – שטבעו האמיתי דומה לזה של צמח או של עץ, המממש את הפוטנציאל הטמון בזרעיו. (להבדיל מהמודל האסתטי המדגיש את היצירתיות העצמית.)בספרו "אמיל" מתעסק רוסו בסוגיית חינוכו של ילד דמיוני ששמו אמיל, ובמטרה הראשית שהיא להפוך אותו מילד לאזרח ראוי בחברה אנושית. דמות המחנך היא למעשה דמותו של רוסו עצמו וגדילתו של הילד מחולקת לשלושה שלבים עד גיל 20. עד היום הוא משמש מניפסט חשוב למורים מחנכים ואנשים העוסקים בהוראה בעולם המערבי. רוסו התכוון ש"אמיל" יהיה טקסט ש"פותח את המחשבה" ומפנה את הקוראים לרעיונות שונים. הוא לא רצה שייתפס כספר חינוך קלאסי אלא כמסמך פילוסופי לכל דבר ועניין. רוסו, משרטט באמצעות תהליך החינוך של 'אמיל' את הדגם של 'האדם החדש'. אדם שיש בינו לבין הפרטים החופשיים האחרים בחברה חוזה חברתי. המעשה החינוכי הוא אמצעי לחנך את החניך להכרה ברצון הכללי ולחיים על-פיו. על פי החינוך מתחלק לארבעה שלבים:1.מינקות עד חמש- האֵם תיניק את ילדה, החינוך יופקד בידי מחנך והוא יניח לילד להתפתח באופן טבע -הוא לא יעניש אלא יסתפק בעונש טבעי, הילד ילמד מניסיונו. בנוסף, המחנך יכיר את לשונו הטבעית של הילד ובאמצעותה את נטיותיו. תינתן גם תשומת לב להתפתחות הגופנית.2.מגיל 5-12 -מטרת החינוך למנוע מהילד השפעה מזיקה. יעוד המחנך להכניס את החניך בסוד המערכת הרעיונית והחינוכית. התלמיד כחומר ביד המחנך. המחנך מזהה עצמו עם המציאות. התלמיד והמחנך נעשים מעין יישות אחת. המחנך חושף את החירות בפני התלמיד – המזהה את החירות עם צייתנות למחנך. בשלב זה יתמקד החינוך בחושים ובהכנת כלים לקליטה טבעית של הידיעות וניסיונות החיים. המחנך לא ינסה לשכנע את תלמידיו כי התלמיד אינו יודע להגיב על שיקול שכלי. הילדות היא תקופה העומדת בפני עצמה והכוח המניע בה אהבה עצמית. המחנך לא ילמד כיצד "לנצל את הזמן ביעילות אלא כיצד לבזבז אותו בתבונה". אהבת המחנך היא היוצרת מוטיבציה בתלמיד.3.התבגרות גיל 13-15- מטרת החינוך בשלב זה אינו להתאים את החניך לסטטוס קוו החברתי או להכינו לחיים במובן הרגיל אלא להכינו ולעצבו לקראת הדגם חדש של אדם . בין הגילאים 13-15 מתחיל הלימוד השיטתי, השכלי ובגיל זה גם עולים רגשות כלפי המין השני. החינוך השכלי נשען על הסקרנות האישית ועל התענוג: גילוי עצמי של מושגים ומשמעותם. רוסו אינו ממליץ על לימוד שיטתי של דקדוק ואינו מוצא חשיבות בלימודי ההיסטוריה.4.הבגרות 15-20 - המחנך מורה את "הדת האזרחית, את החינוך המיני, את עקרונות הפוליטיקה שמהותם 'הכרח החירות' = ביטול רצון הפרט בפני הרצון הכללי המזוהה עם התבונה – תבונת המחוקק-המחנך. הרצון הכללי נובע מהתבונה האובייקטיבית. בתקופה זו מחנכים לפיתוח הגישה המוסרית אל הזולת: רחמים, הכרת תודה. אחרי פיתוח החושים, החינוך הריגושי והשכלי ניתן מקום גם לחינוך הדתי ברוח הדת הטבעית (דיאיזם). בשלב זה גם יעודדו את התלמיד לקריאה עצמית.

יוהאן היינריך פסטלוצ'י פסטלוצ'י, 1745-1827, ציריך – נויהוף, סופר חינוכי מהמאה ה-19 הוסיף אהבה, אמון, וטיפוח רגשי לחינוך הטבעי – 'ההומניזם הרומנטי'. פסטלוצ'י הכניס יסודות פסיכולוגיים לעבודת החינוך, עיצב דרכי הוראה חדשניים, גיבש מתודה של 'הסתכלות', הדגיש את חשיבות החקר והניסוי המתמידים, הניע למתן הזדמנויות חינוכיות שוות, הדגיש את החינוך למחשבה עצמית (ולא שינון) והניח את היסודות הראשוניים למדע החינוך. דרכו הייתה רצופת כישלונות חינוכיים, משברים, תהיות, סתירות פנימיות – אולם הוא לא פרש והמשיך לצעוד, לחפש לחנך ולכתוב.שם את הדגש על הטיפוח האינטלקטואלי ואת האמונה בחשיבות השכל גם בעיצוב האופי.טען כי הדרך ללמוד היא "דרך הראש, הידיים והלב" והאמין שהדרך היחידה לתיקון המדינה היא ע"י החינוך. גם עבריינות לטענתו ניתן למנוע באמצעות חינוך. והוא שם דגש על כך שהחברה תדאג לחינוך החלשים.תפקיד החינוך לדעתו: "יצירת אנושות מפותחת וחיה מתוך הרמוניה של הכוחות והנטיות שבטבע האדם". תורתו החינוכית של פסטלוצ'י נובעת מעקרונות החינוך ב'התאם לטבע'. על המחנך להכיר את טבע האדם ולפעול בהתאם לו.הוא טוען כי האם היא המחנכת הטבעית, העיקרית והראשונה של הילד ועם זאת תפקיד החינוך "לסייע לילד להוציא מן הכוח אל הפועל את הגלום בו ולהתפתח בתוך העולם בסובב אותו". כלומר, על בית הספר להמשיך את בית ההורים ולהשלים את החינוך הניתן בו ושהמחנך חייב להכיר כל ילד וילד ולגלות עמו את כוחותיו האישיים ולעוררם.העקרונות הראשיים שהנחו את פסטלוצ'י בחינוך התבססו על:-הסתייעות בהיבטים המוחשיים לפני למידת המושגים המופשטים-היוודעות לסביבה הקרובה, לפני הכרת דברים מרוחקים-התקדמות מתרגילים פשוטים אל תרגילים מורכבים יותר-ההתקדמות הדרגתית ואיטיתלטענתו מטרות החינוך החשובות:-אושר-פיתוח אישיות הרמונית.-סיוע בהתאמת הילד לחיים. -החינוך עומד במרכז חיי האנושות - מכשיר את האנשים למלא את תפקידם בחברה. האדם הוא יצור חברתי ויש לחנכו לקראת חיי חברה והתאמה לסביבה.-דרכי ההוראה צריכות להתחשב ביכולת הילד ובצרכיו הפסיכולוגיים.-הטבע מעצב את הילד כשלמות וכאחדות ארגונית בעלת תכונות מוסריות שכליות ופיזיות. 

מאפייני תקופת הרנסנס-תקופת הרנסנס פותחת את ה'עת החדשה', רנסנס משמע לידה מחדש. תנועת הרנסנס הייתה ניסיון של אינטלקטואלים לחקור ולשפר את העולם באמצעות החייאתם של רעיונות מהעת העתיקה ופיתוח גישות חדשות למחשבה.תקופת הרנסנס היא התקופה הראשונה שהוכרה בזמן אמת כעידן בפני עצמו כולל השם שנבע מהאליטה בתקופה זו. לזרם הרנסנס הייתה השפעה כמעט על כל תחומי החיים.תקופת הרנסנס כללה שלוש מהפכות וכולן השפיעו על החינוך: מהפכה טכנולוגית- הדפוס, מהפכה תרבותית – ההומניזם ומהפכה דתית- הרפורמציה.מהפכת הדפוס-  הדפוס פותח ע"י יוהן גוטנברג בעיר מיינץ בגרמניה. המצאה איננה פרי מוחו של אדם אחד אלא תוצר חברתי. נוצר צורך בדפוס אשר נבע מגורמים חברתיים, תרבותיים, דתיים ופוליטיים.  ההומניזם-הרחבת ההשכלה והחינוך החילוני; תורות פילוסופיות חדשות ; חשיבה מדעית; שירה וסיפורת ; התפשטות השפות המקומיות; התחזקות התרבות המקומית.הרפורמציה- התפשטות חוסר שביעות הרצון מהכנסייה; אובדן השליטה הכנסייתית על המילה הכתובה; ירידת כוחה של הלטינית; התפלגות הכנסייה – התפשטות הפרוטסטנטיות; אובדן הכנסות כספיות לכנסייה הקתולית; ירידת כוחה והשפעתה של הכנסייה הקתולית; מלחמות הדת.

הפילוסוף מישל דה מונטיין היה "מחנך רנסנסי אחר" מדבר בגובה העיניים (פשטות). משתמש בחוש הומור ומלגלג על היהירות, מאמין שלא צריך לקחת את הדברים ביותר מידי רצינות.לדעתו פיתוח החשיבה זה חשוב אך לא פחות חשוב להנות מהלמידה.חשוב לדעת מהן הדעות שלנו והמחשבות שלנו לפני שלומדים את המחשבות של האחר. לדעתו אדם צריך ללמוד מה שרלוונטי לו, והוא טוען שמה שהכי חשוב בלמידה זה הנאה מהלמידה. - נותן דוגמה מקריאת ספרים, טוען שבקריאת ספרים מנסים לשכנע אותנו בחשיבה של מישהו אחר, וכדי לאדם קודם לדעת מה הוא חושב בעצמו ולאחר מכן להחליט אם להשתכנע או לא בדעותיהם של אחרים.פיתוח מחשבה זה חשוב אך גם להנות מעוד עולמות זה חשוב – איזון.מישל מתייחס אל גוף האדם ולדעתו הגוף אינו מושלם ועל האדם להבין ולקבל את המגרעות שבו, בנוסף מאמין ונותן חשיבות גדולה למושג האני ולמודעות עצמית של האדם.מישל דה מונטיין מאמין שאדם צריך להיות בעל חשיבה עצמית ללא כניעה לדעות קדומות."משאינני יכול לשלוט באירועים, אני שולט בעצמי".הוא חושב שהספק הוא חשוב לשם ההגעה לאמת, על האדם לשאול את עצמו " מה אני יודעת". טוען כי התלמיד מעריך את מה שמגיעה אליו בכוחות עצמו ולכן צריך להטיל ספק.הוא מאמין כי התלמיד צריך לדעת כמה דעות בכדי להחליט מה דעתו שלו.מישל דה מונטייין מאמין שהוראה יעילה היא אחד על אחד.דה מונטיין מבין שקיים עניין של אפליות על רגע של מגדר.

אבי הפילוסופיה המודרנית, מחפש מהי האמת ואיך מגיעים אליה.מתייחס אל הספק, לדעתו הספק הוא הכוח המניע את האדם לבחון את הדברים. יכול להעיד על ביקורתיות.האמין שהגוף והנפש הם מהויות שונות אך מתקיים בניהם קשר, המוטו שלו היה "אני חושב משמע אני קיים" וכך הוא ראה את האדם כיצור חושב ומוצא פתרונות לבעיות.תהליך הסקת המסקנות היא מהכלל אל הפרט, לדעתו חינוך לחשיבה ולמציאות האמת מהגיל הרך חשובה מאוד.מאמין כי דעות קדומות שהונחלו לילדים בגיל צעיר סוגרות את קו המחשבה שלהם ולכן כדאי לתת להם לחקור ולשאול שאלות.מאמין בנוסף כי קריאת ספרים זה דבר חשוב והכרחי בילדות.