מאפייני הלאומיות

Honelako gehiago

תעודת הבגרות בבתי הספר העיונים בארץ ישראל בתקופת טרום העצמאות (1922–1948) תוכניות לימוד, עמדת הציבור ומעורבות האוניברסיטה העברית

kfir gold‑k egina

ירושלים

rachel niz‑k egina

Destino da MP

Adriana Estigara‑k egina

תעודת הבגרות בבתי הספר העיונים בארץ ישראל בתקופת טרום העצמאות (1922–1948) תוכניות לימוד, עמדת הציבור ומעורבות האוניברסיטה העברית

kfir gold‑k egina

לאומיות

שלבי ההתפתחות של הפעילות הלאומית באירופה במאה ה-19

שלב ד'- לאחר הקמת המדינה הלאומית הריבונית

שלב ד'- לאחר הקמת המדינה הלאומית הריבונית הפצת והרחבת התודעה הלאומית נמשכת ואף מתגברת לאחר הקמתה של המדינה הלאומית הריבונית. המדינה הלאומית שוקדת על חיזוק הקשר בין היחיד לאומה ולמדינה. המדינה הלאומית מפעילה מנגנונים המחייבים יחידים להוכיח הזדהות עם הלאום ונאמנות למוסדות המדינה הלאומית. זאת בניגוד לשלבים הקודמים, לפני הקמת המדינה הלאומית, בהם הפעילות הלאומית וההזדהות עם המטרות והערכים הלאומיים נעשו על בסיס וולונטרי. המדינה מפעילה אמצעים משפטיים, כלכליים, חינוכיים ותרבותיים כדי לחזק את הזהות והלכידות הלאומית ולפעול נגד גורמים הנחשבים עוינים ומסוכנים לזהות הלאומית של החברה והמדינה.

שלב ג'- שלב המאבק

שלב המאבק שלב המאבק המדיני - דיפלומטי והצבאי בשלב זה הכוחות הקובעים את אופי המאבק הלאומי ואת תוצאותיו הם כוחות בעלי יכולות מדיניות וצבאיות והמאבק הלאומי עושה שימוש בבריתות מדיניות ובמלחמות במטרה לסלק שליטים זרים ולכבוש טריטוריות שהוגדרו חלק מהמולדת הלאומיות. המעבר משלב מאבק אחד לשלב המאבק השני איננו אוטומטי ואינו חד כיווני. התפתחותה של תנועה לאומית יכולה להיעצר לפני השלב הראשון או השלב השני ואף לסגת חזרה לאחר תקופה קצרה.

שלב המאבק העממי בשלב זה הרעיון הלאומי קנה אחיזה באזורים שונים ובשכבות אוכלוסייה רחבות ומגוונות. שלב זה מאופיין בגיוס ההמונים למאבק למען השגת זכויות לאומיות. התנועות הלאומיות יוצאות אל הרחובות ובאמצעות הפגנות או בריקדות, מנסות לקדם את מטרתן הפוליטית. הביטוי המובהק לשלב זה הוא מהפכות 1848 – "אביב העמים". המבק הלאומי מתנהל גם נגד שליטים מקומיים ו/או זרים המתנגדים לשינוי הלאומי ומנסים לשמר את הסדר הפוליטי והמדיני הישן. זה גם השלב בו מתגבשים הכיוונים הפוליטיים בתוך התנועה הלאומית סביב שאלת האופי החברתי והפוליטי של החברה הלאומית.

שלב ב'- שלב ההרחבה

שלב זה מאופיין בהרחבת מעגל השותפים בתנועה הלאומית וחיזוק הקשרים המלכדים ומקשרים בין האנשים המרגישים שייכים לאותו הלאום. בשלב הזה התבססה רשת של אגודות לאומיות המגייסות כספים, מייסדות בתי ספר, מארגנות טקסים לאומיים, מקימות אתרי תרבות ומורשת לאומיים ומוציאות לאור עיתונות לאומית. בשלב זה מופיעים אמנם ניצנים של פעילות פוליטית מאורגנת למען השגת הזכויות הלאומיות, אך הדגש המרכזי בפעילותה של התנועה הלאומית הוא בתחומי התרבות והחברה. פעילות שמטרתה לעודד ולטפח את הזהות הלאומית ואת ההשתייכות הוולונטרית לארגונים לאומיים שהיוו מסגרת חברתית המקשרת בין בני אדם ומעודדת אותם לפעול למען המטרה הלאומית.

שלב א'- שלב ההיערכות

שלב בו כמה מאות בודדות של אנשים, בדרך כלל משכילים בני המעמד הבינוני, מתחילים לגבש את המסגרת הלאומית ומניחים את היסודות לתרבות הלאומית. הפעילות הלאומית בשלב זה מתמקדת ביצירת אוסף קנוני של דימויים עצמיים על אודות העבר, ההווה והעתיד של בני הלאום. במסגרת יצירת התרבות הלאומית מתגבשת השפה הלאומית התקנית, ישנו איסוף שיטתי ועיבוד של שירים, אגדות עממיות ומוסיקה מסורתית. בשלב זה בד"כ נכתב גם מחקר שיטתי ראשוני של העבר והמורשת של בני הקבוצה הלאומית.

הגורמים המסייעים ומעכבים

מצב מדיני; היקף המודרניזציה בתחומים שונים; מידת הפיצול החברתי, מדינתי והתרבותי; כוחה של הכנסייה

המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות

לתנועות הלאומיות היו בדרך כלל מנהיגים ממעמד בינוני גבוה, צעירים, משכילים, חילוניות, כרזימטיים ומודרניים שהאמינו בכוחם לשנות את המציאות. הם גיבשו תכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם ולא שאבו את כוחם מהכנסייה. בחלק מהתנועות הלאומיות המנהיגים היו מפקדים בכירים בצבא.

תחומי הפעולה של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19

פעילות פוליטית להקמת מדינה לאומית וטיפות תעודה לאומית