by Aseel Hamoudi 4 years ago
535
מפת המושגים
by Aseel Hamoudi 4 years ago
535
More like this
במבוא לספר מעלה רוסו את השקפתו הנוגעת להשפעה ההרסנית של התרבות על התפתחות האדם.
חינוכו של אמיל מבוסס על אהבה ומוסר טבעי .
רוסו חולל מהפכה במחשבה הפדגוגית.
הדיה ניכרים גם בימינו.
באוטוביוגרפיה שלו -ה"וידוי" מביא רוסו פרטים על חייו:
החינוך צריך להתמקד במה שהילד מרגיש בתורת בעיה ממשית, בניגוד למה שהמחנך רואה כאמת ויציב .
המשמעות של הכנת ילד לקראת החיים העתידיים היא פיתוח יכולת של פיקוד על עצמו.
´לשם כך יש לאמן אותו בכדי להשתמש בכל סגולותיו.
דיואי נחשב לאחד ממייסדי אסכולה פילוסופית הקרויה פרגמטיזם.
פרגמטיזם – (מיוונית: pragmata -"דברים ממשיים"), מתייחס לעשייה ולמציאות.
אסכולה פילוסופית שהתפתחה בארצות הברית בשלהי המאה ה-19.
פילוסוף, פסיכולוג ואיש חינוך אמריקאי.
בודדים הם הפילוסופים אשר השפיעו השפעה נרחבת כמותו 'בעולם העניינים המעשים' – בתחום החינוך.
הפילוסופיה בעיני דיואי היא משימה אנושית החייבת להישפט במונחים של השפעה תרבותית וחברתית.
במאה ה-19 הייתה הפילוסופיה נושא אקדמי (עסקו בו אנשי-אקדמיה).
כנטורליסט המתנגד למסתורי ולכל מטפיסיקה.
דיואי תקף את מקום הדת, תפקידה והשפעתה על העולם המערבי.
לטענתו החשיבה המטפיסית איננה מעניינת ואינה תורמת להבנתו של האדם את הסובב אותו. לכך מועילה השיטה מדעית ניסיונית.
אופיו הדינאמי של האורגניזם האנושי מתבטא במונח "דחף".
הרגלים נתפסים כדפוסי התנהגות יציבים. הם התוצר הסופי של יחסים וקשרים הדדיים בין הדחף מבפנים לבין לחצים חברתיים מבחוץ.
התבונה מתוארת במונחים פונקציונליים כצורה של פעילות.
החינוך המוסרי, תורת המידות, הוא חלק בלתי נפרד ממשנתו החינוכית של דיואי.
נושאה של תורת-המידות הוא התנהגותם של בני-אדם ומטרתה היא לנסח במונחים כלליים את יסוד ההבחנה בין התנהגות טובה לבין התנהגות רעה.
המשימה הראשונה של תורת-המידות היא להבין את טבעם של האורגניזמים הביולוגיים שמכלול התנהגויותיהם מהווה את ההקשר החברתי..
דיואי טען כי החינוך הוא תהליך מתמיד של גדילה שכלית, רגשית ומוסרית השלובות זו בזו.
כל ניסיון להכפיף תהליך זה למטרה חיצונית יעקר אותו ויעשה אותו מנוכר.
הדגש בחינוך צריך להיות על הרחבת האינטלקט, פיתוח כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית -לא על זכירה של תוכן השיעורים.
פונקציונליזם (פונקציה-התאמה)
אסכולה המתייחסת אל הנפש וההתנהגות במונחים של הסתגלות פעילה של האדם אל סביבתו.
למושג מודרניזם מובן תרבותי והיסטורי.
יש המחלקים את המאה ה-20 לשתי תקופות: המודרנית והפוסט-מודרנית.
אחרים רואים את שתיהן כשני חלקים של תקופה ארוכה יותר (העת החדשה).
מהעשור האחרון של המאה ה־19 החל קו מחשבה חדש – רדיקלי שטען כי יש לדחות את הנורמות הישנות לחלוטין, במקום רק לשנות את הידע הקודם לאור טכניקות חדשות.
המודרניזם אחרי מלחמת העולם השנייה השתקף גם בחינוך.
פדגוגית רדיקלית עוצבה במקביל לפדגוגיה הפוזיטיביסטית שהייתה מקובלת.
זוהי פדגוגיה הכופרת בפשטות נגישותם של המידע, הניסיון או ההון התרבותי, ומחליפה אותה בשאלות של גישה.
פאולו פריירה
מחנך ברזילאי ותיאורטיקן של החינוך התפרסם בזכות עבודתו בתחום החינוך העממי.
בעל השכלה משפטית, לצידה למד פילוסופיה ופסיכולוגיה של השפה לימד בית ספר תיכון נישא למורה והיה אב לחמישה ילדים.
ברקע לצמיחת המודרניזם ניתן למצוא כוחות חברתיים, פוליטיים וכלכליים ששימשו כבסיס לחשיבה שונה באופן רדיקאלי והשפיעו על האומנות התרבות והחינוך.
הבולט מביניהם היה התיעוש תוצר ה'מהפכה התעשייתית'.
הציג גרסה פוליטית של אותה בעיה: בעיות בסדר הכלכלי אינן זמניות, התוצאה של אנשים מושחתים או של תנאים חולפים, אלא כי הן תוצאה של סתירות פנימיות בשיטה הקפיטליסטית.
שני ההוגים הצמיחו אסכולות שתהיינה מרכזיות בביסוס המודרניזם.
(סימבולון ביונית סמל) אסכולה שאופיינה באמונה שהשפה היא סימבולית מטבעה, וכי השירה והכתיבה צריכות ללכת אחר ההקשר הישיר של הקול והטקסטורה שהמילים יוצרות. (שרל בודלייר, רילקה, בארץ: שלונסקי אלתרמן)
אסכולה של ציור שהתמקדה בתחילה על היצירה במציאות הרגילה במקום בסטודיו של האמן.
התפתחה מהמחצית השנייה של מאה ה-19 ונבעה מההנחה כי צורות "מסורתיות" של האמנות, הספרות, הארגון החברתי וחיי היום-יום נעשו מיושנים, ולפיכך יש צורך להיפטר מצורות אלה ולהמציא את התרבות מחדש.
המודרניזם תמך ברעיון שבכל היבט של הקיום, מפילוסופיה ועד לכלכלה, המטרה היא למצוא את הדברים המונעים התקדמות, ולהחליף אותם בדרכים חדשות, ולפיכך טובות יותר.
מה היא המטרה (של החינוך)? הריהי מטרת הטבע. כיוון ששיתוף הפעולה בין שלושת גורמי החינוך הינו הכרחי לשם הצלחתם, הגורם שאין לנו שליטה עליו חייב להדריך את שני האחרים.
אבל אולי מלה זו "טבע" משמעותה אינה ברורה די הצורך. יש איפוא להגדירה...
אפלטון ורוסו הציגו גישות שונות לשאלות מהי מטרת החינוך, מהי טבעה ומהיכן היא נובעת.
אפלטון, מתוך האמונה באמיתות מוחלטות שניתן להגיע אליהן דרך חקר ועיון, טען שהחינוך יביא את האדם אל השלמות.
הוא יפנה את הנשמה לכיוון הרצוי והראוי וכשידע האדם את הטוב הוא יחיה חיים טובים.
" אם ברצוננו לעשותו חכם, אין אנו חייבים לדעת כל שיש אלא כל שיעיל".
"מתכוון אני להעלותו לדרגת אדם" – אדם חדש שרק החינוך יכול לעצבו.. (הוא שונה מאבותיו.
מטרת החינוך למנוע מהילד השפעה מזיקה.
יעוד המחנך להכניס את החניך בסוד המערכת הרעיונית והחינוכית.
התלמיד כחומר ביד המחנך. המחנך מזהה עצמו עם המציאות. הוא החושף אותה בפני אמיל.
נראה שרוסו התכוון ש"אמיל" יהיה טקסט ש"פותח את המחשבה" ומפנה את הקוראים לרעיונות שונים.
הוא לא רצה שייתפס כספר חינוך קלאסי אלא כמסמך פילוסופי לכל דבר ועניין.
ב"אמיל" דן רוסו בסוגיית חינוכו של ילד דמיוני ששמו אמיל ובמטרה הראשית שהיא להפוך אותו מילד לאזרח ראוי בחברה אנושית.
דמות המחנך היא למעשה דמותו של רוסו עצמו וגדילתו של הילד
מחולקת לשלושה שלבים עד גיל 20.
רוסו הסיק כי "האדם החברתי חי מחוץ לעצמו ואינו יודע לחיות אלא בהתאם לזולת.
ניתן לומר עליו שהוא מקבל את עצם תחושת קיומו ממשפטם של אנשים אחרים".
בספרו "האמנה החברתית" הציע פתרון לארגון החברה ע"פ החוק הטבעי.
כניעת הכל לרצון הכללי= הכנעת האישיות למוסר קיבוצי של שלמות המידות.
רוסו הניח את היסוד למודל הביולוגי של לאידיאל האותנטיות האישית.
מודל זה יונק את השראתו מהמטפאורה ביולוגית של האדם – שטבעו האמיתי דומה לזה של צמח או של עץ, הממש את הפוטנציאל הטמון בזרעיו.
פאסטלוצי סבר כי הדרך ללמוד היא "דרך הראש, הידיים והלב"}פסטאלוצ'י האמין שהדרך היחידה לתיקון המדינה היא ע"י וזה – תפקיד החינוך. גם עבריינות ניתן למנוע באמצעות חינוך. חשוב שהחברה תדאג לחינוך החלשים.
(1828-1910) }טולסטוי בדומה לרוסו ראה את הילד במרכז התכנון החינוכי והדגיש את זכותו להתפתח מתוך חירות גמורה בהתאם לתכונותיו מלידה.
הילד אוהב להיות חופשי , אבל אינו אוהב להיות עזוב לנפשו .
אישיותו הילד והפסיכולוגיה שלו הן אמות המידה העיקריות לפעולות החינוכיות
בעקבות עליית הנאצים לשלטון (1933), נרתם יאנוש קורצ'אק לפעילות הסוכנות היהודית בפולין.
בשנות ה- 30 ביקר קורצ'אק פעמיים בארץ ישראל והתארח בקיבוץ עין חרוד.
תכניתו של קורצ'אק לחזור לארץ בה נקטעה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין בידי הנאצים.
מדוע יהיה דורי נמק בענות העדר המשפט ובסבל השפלת הנפש, בעוד אשר בני אדם יחידים מתעלים למדרגה ניכרת של רווחה אזרחית ושל עידון מוסרי? חייב אני להגיע עד חקר הפליאה הזאת...
מתוך כריסטופר ואילזה- (בקטעים הקודמים של שיחה זו דובר על כך, שהשעמום משמש לאדם סימן שחלק מכוחותיו נשאר בטל.):
יוסט : ודאי, זה דרכו של הטבע, שהוא מלמד את האדם, שכל אבריו חייבים לעבוד, ושהוא צריך לשמש בידיו וברגליו ובראשו ובלבו, ושחס לו לבטל גם אחד מהם, אם הוא רוצה שיראה עולמו בחייו...
אלזה: נמצא, שהעבודה והשימוש בכוחותיו הם ששומרים את האדם מפני השעמום.
יוסט: אמת ויציב.
אושר
פיתוח אישיות הרמונית.
סיוע בהתאמת הילד לחיים. (חשוב על בית ספר שאלו מטרותיו, מה דעתך? איך ומה ילמדו בו?)
החינוך עומד במרכז חיי האנושות - מכשיר את האנשים למלא את תפקידם בחברה. האדם הוא יצור חברתי ויש לחנכו לקראת חיי חברה והתאמה לסביבה.
הסתייעות בהיבטים המוחשיים לפני למידת המושגים המופשטים
היוודעות לסביבה הקרובה, לפני הכרת דברים מרוחקים
התקדמות מתרגילים פשוטים אל תרגילים מורכבים יותר ההתקדמות הדרגתית ואיטית
תנועת ההשכלה טיפחה עצמאות רוחנית של היחיד.
עודדה הערכה ביקורתית על סדרי החברה והנורמות המקובלות עליה.
השכל נתפס כאמצעי לפיתוח יכולת החשיבה והשיפוט. טובת הפרט והחברה הוצהרו כמטרות החינוך. הוגי תנועת ההשכלה דרשו להעביר את היוזמה והפיקוח על החינוך מהרשויות הדתיות למדינה.
ישנם מעשים רבים טובים שראוי לשבח את עושיהם אך אין לדרוש את עשייתם בתוקף כלל כלשהו.
תחומה של המידה הטובה כולל את זה של החובה, אך הוא חורג מעבר לה.
הוא משוכנע שהסכנה העיקרית של הדמוקרטיה מעוגנת באפשרות לדיכוי הייחוד האינדיבידואלי ומניעת התפתחותה האמיתית של דעת המיעוט.
פילוסוף אנגלי. עסק בעיקר בתורת המדינה.
את הרעיונות הנוגעים לחינוך פרסם ב"כמה מחשבות
הנוגעות לחינוך" (1693).
עם תחילת דרכו ככומר וכמנהל בית-ספר פרצה מלחמת שלושים השנים בארצות מרכז אירופה.
בשל העימות הדתי בין קתולים לפרוטסטנטים, הנימוק המוצהר לפרוץ המלחמה, ביתו נשרף הוא הסתתר שבע שנים, במהלכן אישתו וילדיו נפטרו ממגפת אבעבועות שחורות.
הרוח האנושית היא חסרת גבולות וכל בני האדם נדרשים לחינוך כלל עולמי. לימוד הפנסופיה הם ידע-העל שחוצה את הגבולות בין ארצות, דתות ותרבויות - תסלק את כל הדעות הקדומות ותוביל לשלמות האדם למצב הקיומי שהאל הועיד לבני אנוש. חשוב/י למה הכוונה? מה דעתך.
האדם הוא תאב דעת מעצם מהותו ולומד לאורך כל חייו.
בספרו Didactica Magna קומניוס בנה מערכת הייררכית של מסגרות השכלה - גן ילדים, כיתות יסוד, כיתות תיכון, קולג' ואוניברסיטה.
הרעיון שנשמע לנו היום מובן מאליו היה מהפכני בימיו. מסגרות אלה תהיינה שונות במהותן אך ילמדו בהן את אותם הדברים בדרכים אחרות על יסוד הידע הקודם ורמת התפתחותו של התלמיד.
בנות - קומניוס טען ש "אין כל סיבה שהמין החלש יורחק מהלמידה. הנשים נחונות באותה חדות מחשבתית ובאותם כישורי
דעת כמו - ולעתים אף יותר – הגברים".
ילדים עם מוגבלות שכלית לדעתו: "ככל שאיטית או חלשה יותר תבונת הילד כך הוא זקוק יותר לעזרה. לא קיים אדם שהאינטלקט שלו חלש כל כך שלא ניתן לשיפור באמצעות החינוך"
עניים – אין הצדקה שרק ילדי האצילים, העשירים ובעלי המשרות הרמות זוכים לחינוך. יש לפתוח את דלתות בתי הספר גם לילדים עניים.
"אל תלמדו שום נושא לפני שעוררתם את סקרנותם של התלמידים".
"תציעו תמיד מידע שהוא גם נעים וגם מועיל, זה יעורר את מוחות התלמידים והם יקשיבו לו בלהיטות".
אין להפעיל עונש גופני כי הדבר ישניא על התלמידים את הלמידה
◦היות וההוראה הייתה בידי הכנסייה, ספרי הלימוד נכתבו בלטינית ומטרתם העיקרית הייתה הקניית של הקריאה והכתיבה לידע התפילות וצווי המוסר. הלטינית, שפת המלומדים והכנסייה - על אף העובדה שהתלמידים לא שלטו בה - הייתה שפת ההוראה הנהוגה בכל הארצות הנוצריות באירופה.
על אף העובדה שחינוך הילדים מוטל על ההורים יש להקים קבוצה מיוחדת של אנשים שיוכשרו בהוראה ולבנות מוסדות מיוחדים שיקראו בתי ספר שיהיו מיועדים לכל.
"לא רק הילדים של העשירים ובעלי הכוח כי אם כל הילדים, בנים ובנות, בני באצולה ובני המעמד הנחות, עשירים ועניים, מהערים, מהעיירות, מהכפרים, זכאים להישלח לבית הספר".
קומניוס היה כומר, מחנך וסופר צ'כי שרעיונותיו המהפכנים שהקדימו שנים את תפיסת החינוך של בני זמנו.
בספרו הדידקטיקה הגדולה- The Great Didactic עיצב קומניוס את משנתו החינוכית שבבסיסה הרעיון של חינוך בהתאם לטבע"Education) (according to nature" הפדגוגיה הטבעית.
רוסו, פסטלוצי, פרובל ו'יורשיהם' התבססו על תפיסה זו ופיתחו אותה.
בתקופה ההשכלה פורסמה האנציקלופדיה הראשונה ששילבה מאמרים ששיקפו חשיבה חופשית עם מידע טכנולוגי.
האנציקלופדיה נערכה על-ידי דני דידרו וז'אן לה-רון ד'אלמבר בסוף המאה ה-18.
בהפקתה השתתפו הוגים חשובים כוולטר ורוסו.
לכל בני האדם יש את הזכות לחופש דיבור, להבעה, לחופש התאגדות, לחופש להאמין (או לא להאמין) בכל דת, והזכות לבחור את מנהיגיהם.
דוגמה דתית וחוויות מיסטיות נחותים מההיגיון והפילוסופיה
חוסר-בגרות -הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה
ללא הדרכה של אחר.
האדם גורם לעצמו להתבטל ולהתיילד מחוסר חוכמה, או מחוסר נחישות ואומץ להשתמש בחוכמה באופן עצמאי.
המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude! אמץ את האומץ להשתמש בשכלך."
ערכים רבים שעוצבו בתקופת הנאורות השפיעו על התפתחות החברה המערבית, תפיסותיה, תרבותה וכמובן על עיצוב החינוך שלה.
על-פי קאנט: אושר הוא תוצר הדמיון ולא השכל.
תקופת הרנסנס מתחילה בעצירת התפשטות האסלאם בספרד, אשר
מ-711 לספירה נכבשה. הכיבוש היה הדרגתי ואיטי של אזורים מוסלמים
הוא הסתיים ב-1492 (פרדיננד ואיזבלה).
דוגמה ל'מחנך רנסנסי' ניתן לראות במישל דה מונטיין.
מדינאי, קתולי, תושב בורדו (היה ראש העיר בה), צרפת.
יליד להורים ממשפחות אנוסים.
ידוע בזכות פעילות פילוסופית- ספרותית שבמרכזה ספרו "המסות"
(תורגם לעברית ויצא לאור ב-2007 בעברית)
המסות מתמקדות במחשבותיו.
מונטיין הוא אחד ממציאיו של מושג ה'אני' המודרני – 'אני' שאינו מוגדר על-ידי תפקידיו, צורת גופו, יחסיו עם אחרים אלא על-ידי 'פנימיותו, מודעותו את עצמו.
חלוצי הרנסנס וחסידיו היו בעלי השפעה, השליטים הקשיבו להם,
ועל כן, מספרם המועט אינו פוגם בחשיבותם ובמהפכנותה של
הופעתם.
הם היו נושאי הקִדמה, אשר השפיעו על העולם כולו.
אליטת הרנסנס שללה כל מה שהזכיר את ימי הביניים: האדריכלות - הסגנון הגותי ; חיי הרוח והיצירה הספרותית; הסגנון הלטיני של התפילות; הכתבים הדתיים; המוסר ה'ימי-ביניימי'.
עליית כוחה של הממלכה הלאומית; התחזקות כוחה של הפקידות ואצולת הגלימה; התחזקות כוחם של הבורגנים; התרחבות החופש האישי; ראשיתם של התורות האוטופיות; התחזקות הצבאות הממלכתיים; ירידת כוחם של האצילים האבירים.
התפשטות חוסר שביעות הרצון מהכנסייה; אובדן השליטה הכנסייתית על המילה הכתובה; ירידת כוחה של הלטינית; התפלגות הכנסייה – התפשטות הפרוטסטנטיות; אובדן הכנסות כספיות לכנסייה הקתולית; ירידת כוחה והשפעתה של הכנסייה הקתולית; מלחמות הדת.
הרחבת ההשכלה והחינוך החילוני; תורות פילוסופיות חדשות ; חשיבה מדעית; שירה וסיפורת ; התפשטות השפות המקומיות; התחזקות התרבות המקומית.
התחזקות מעמד הביניים – הבורגנות; כניסת מקצועות חדשים; הגברת החופש; התפשטות מהירה של ידע ומידע.
שיטת הדפסה זו הגיעה לאירופה כבר במאה ה-13.
ללא תהליך הפקת הנייר לא היה הדפוס משמעותי עקב העלויות הכספיות האדירות של הקלף העשוי עור. (על מנת לכתוב ספר תנ"ך אחד היה צורך בעורות של 170 עגלים או 300 כבשים).
ירידת כוחה של האצולה; התחזקות המלוכה; התחזקות " אצולת הגלימה" – הפקידות הממשלתית; כתיבת חוקים וצווים ממלכתיים אחידים.
ירידת כוחה של הכנסייה הקתולית ;תהליכי חילון; ירידת השליטה של הכנסייה על העתקת הספרים.
הקמת אוניברסיטאות חילוניות; גידול במספר הלומדים; שפות מקומיות דבורות הפכו לכתובות; התרחבות החופש האישי.
התפתחות השפות המקומיות; התפתחות הערים;התפתחות מקצועות הפקידות; עליית הבורגנות;ירידת כוחה של האצולה הישנה; התרחבות החופש האישי.
שיטת הדפסה זו הגיעה לאירופה כבר במאה ה-13.
ללא תהליך הפקת הנייר לא היה הדפוס משמעותי עקב העלויות הכספיות האדירות של הקלף העשוי עור. (על מנת לכתוב ספר תנ"ך אחד היה צורך בעורות של 170 עגלים או 300 כבשים).
תהליך הפקת הנייר הכניסו לשימוש הערבים לספרד במאה ה – 12. משם התפשט לכל אירופה בקצב איטי במשך 200 השנים הבאות.
את החידוש ניתן לראות בשלוש הגרציות (בנותיו של יופיטר (וגם וונוס אלת האהבה) אלות פריון המכונות: פריחה, שמחה וזריחה בשלוש תקופות: עתיקה, ימי-ביניים והרנסנס
במאות 14-15 החל להסתמן סופם של ימי הביניים ותחילתה של
תקופת הרנסנס שפותחת את ה'עת החדשה'
ניתן לראות את תחילת תקופת המעבר בין ימי הביניים לבין הרנסנס
במסעי הצלב - מסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים בין המאה ה-11
למאה ה-13.
הרנסנס=לידה מחדש. תחייה תרבותית, פילוסופית ואומנותית.
ראשית התנועה באיטליה (פירנצה).
הרמב"ם הציג תפיסה חינוכית המשלבת בין החינוך היהודי לצרכי התקופה וכללה התייחסות להשכלה הכללית.
הרמב"ם סבור כי יש לחשוש מפני ההשפעות החיצוניות שהן לעיתים הרסניות, רצוי להנחות תלמיד הלומד בעצמו ללא עזרת המורה.
עם זאת משא ומתן עיוני המחדד את המשתתפים בו, חוויות והלימוד היא לא רק תוספת ידיעות היא יכולה להתבצע על ידי חברים.
הרמב"ם ממליץ ללכת בדרך הבינונית – דרך האמצע.
גם תחת שלטון האסלאם החינוך בכללו היה חינוך דתי, כלומר פעולה הנעשית מטעם הקהילה הדתית על מנת לחנך את הילדים להיות חברים נאמנים ופעילים שלה.
מטרת החינוך הייתה בראש ובראשונה ללימוד הקוראן .
כמעט כל ילד מוסלמי בילה כמה משנות ילדותו במכתב או כתאב שמשמעותו 'מקום להוראת הכתיבה' .
חינוכית לתפיסתו מתחלקת ל"פעולות האברים" ול"פעולות הלב". על-פיהם מחולק החיבור. כל חטיבה מחולקת ל-20 ספרים, סה"כ- 40 ספרים, מספר שמסמל שלמות באסלאם.
דת האיסלאם התפתחה במאה ה-7 באזור היה בשליטתן של שתי ממלכות יריבות
האיסלאם היא הדת המונותאיסטית השלישית.
על-פי המאמינים הסונים והשיעים הוא הנביא האחרון ("חותם הנביאים").
אורח חייו של מוחמד נחשב באסלאם כדגם לאורח החיים הראוי למוסלמי מאמין.
מוחמד נולד כנראה ב-570 לספירה למשפחה מכובדת בשבט קורייש.
הוא חי עם אשתו חדיג'ה במכה שהייתה מרכז מסחרי בינלאומי חשוב, ושימשה גם מוקד פולחן לשבטים הפאגנים בחצי האי ערב.
מלשון "שיעה" – סיעה, קיבלו עליהם את הנהגתו של עלי, חתנו ובן דודו של מוחמד.
פירוש המילה סונה הוא נוהג, אורח חיים הראוי לחיקוי. בסונה נכללים המנהגים והדעות של העדה המוסלמית בראשיתה, שהתקבלו ככתבי הקודש בעל פה באסלאם, וכפרשנות המוסמכת לקוראן.
(הפרסית) ששלטה באזורים שכוללים את עיראק של היום. דת המדינה נקראת זורואסטרית על פי זראתוסטרא – נביא של דת דואלית.
}שהמשיכה את האימפריה הרומית בעלת הדת הנוצרית. מרכזה של האימפריה היה בתורכיה ובירתה איסטנבול. כל אזור הים התיכון היה בשליטת האימפריה. הלשון הדבורה באימפריה הייתה יוונית. האוכלוסייה שהייתה תחת הכיבוש של האימפריה, הייתה אוכלוסיה שדיברה שפות שונות. באזור ארץ ישראל היו השפות הדבורות ארמית וערבית.
הסטודנטים לבשו גלימות, וכמנהג הכמרים היו מגלחים את
ראשם ומותירים את היקף השיער בלבד.
בהדרגה השיגו האוניברסיטאות את האוטונומיה המבוקשת.
לעיתים הושגה האוטונומיה של האוניברסיטה רק לאחר מאבקים
אלימים בין הסטודנטים ובין תושבי העיר.
ימי הביניים הם התקופה הארוכה ביותר בתולדות האנושות – כ-1000 שנים
הם מתחילים עם נפילת האימפריה הרומית (476), ומסתיימים בראשית תקופת הרנסנס שאנשיה הם אלו שמעניקים לימי הביניים את שמה.
מלומדי הרנסנס ראו עצמם כמחיי התפיסה היוונית/רומית הקלאסית.
התרבות האירופאית, כפי שהתעצבה בעידן החדש, היא התפתחות של התהליכים החברתיים, המדיניים והדתיים שקרו בתקופת ימי הביניים, שמהווה גשר בין העידן העתיק לעידן החדש.
בימי הביניים חשיבות ראשונה במעלה לכנסייה הנוצרית, שהיוותה גורם מכריע ומאחד בהתפתחות המערבית.
Magister ניתן עם סיום שנות ההתמחות.
Baccalarius ניתן היה להשיג עם סיום הלימודים במדעי הרוח מגיל 20 ואילך.
קהיליית המלומדים והלומדים של אירופה אוחדה במכנה משותף אחד - השפה הלטינית.
שפת הלימוד המשותפת אפשרה נגישות שוטפת לכל מוסדות ההשכלה וזימנה אפשרות להחלפה של מידע.
הקשר שאיחד את המלומדים, השפה הלטינית, הפך אותם לאליטה מרוחקת ומתנשאת השומרת על המידע.
המלומדים היו מוזמנים להתארח, לעיתים למשך שנים, בחצרות מלכים ואצילים - כדי לחלוק את ידיעותיהם וללמד את בניהם.
במאה ה-3 לפניה"ס עולה הכוח החשוב בהיסטוריה- האימפריה הרומית, השורדת עד המאה ה-3 לספירה ויוצרת בין היתר את המושג: "הים שלנו".
האימפריה השפיעה בכל תחומי החיים בכל אזורי הכיבוש מספרד, פורטוגל ואנגליה במערב עד האימפריה הפרסית במזרח, כל צפון אפריקה ומרכז אירופה.
ב-212 לספירה כהמשך לרעיון הרב-תרבותי כאסטרטגית שלטון- אזרחות רומית ניתנה לחלק גדול מיושבי האימפריה.
בעשור ה-4 של המאה ה-1 הומת בצליבה בירושלים - בפקודת הנציב הרומאי של יהודה -היהודי הנצרתי יהושוע בן יוסף.
הצליבה לא הייתה אירוע יוצא דופן - צליבה של אנשים שהטרידו את השלטונות או את שלוות הציבור הייתה מקובלת.
עם התפצלות האימפריה הרומית התחלקה גם הכנסייה הנוצרית לשני זרמים: המערבית - הכנסייה הקתולית ובראשה הבישוף של רומא המכונה האפיפיור
לעניים (הפלבאים) הוקמו בתי-ספר עממיים = Ludus (משחק).
לודוס הוא גם שם לבית-ספר לגלדיאטורים.
בתקופת הרפובליקה (עד המאה ה-1 לס')
חלו בתוכנית הלימודית הרומית מספר שינויים
לעומת המסורת היונית:
החינוך הגופני הפך שולי.
הפילוסופיה נדחקה .
הדקדוק והרטוריקה זכו למקום של כבוד.
שני מנחי מורים מהתקופה הרומית הם קיקרו וקוונטיליוס.
43-106 לפניה"ס) מגיש תוכנית לימודים לתלמיד
הרומי בספרו "על הנאום" המוקדש לחינוך המתאים לנואם:
נואם אידיאלי זקוק לכשרון טבעי.
אימון ממושך.
השכלה רחבה.
ספרו "עיצובו של נואם" עוסק בהיבטים הפסיכולוגיים של תהליך ההוראה-למידה על-פיו:
כל אחד יכול ללמוד בתנאי שיש בו סקרנות ושאפתנות.
על המורה להקפיד על חומר לימודים מעניין.
אין לנקוט בענישה גופנית.
למידה בקבוצת בני- אותו גיל (קבוצת השווים) תורמת להנעה של התלמיד והמורה. (היא מעין סימולאציה)
לילדי העשירים שסיימו את בית הספר היסודי הוצעה גימנסיה -"grammaticus".
בבית-ספר זה התמקדו בהיסטוריה מתודולוגיה, חשבון ומסורת.
בין הגילאים 16-18 המשיכו ילדי העשירים ללימודי תורת הנאום. היכולת לדבר היטב בפומבי הייתה תנאי להצלחתם.
החינוך הרומי הושפע מהתרבות היונית (ההלניסטית) אך נשא אופי מעשי ותועלתי יותר.
מטרת החינוך הרומי לשרת את צורכי המדינה והחברה ולהכשיר את האזרח לשרת בתפקידי ממשל וצבא.
עד המאה ה-2 לפנה"ס האצילים חונכו בבית המשפחה, עפ"ר בידי עבדים יוונים.
הלימודים כללו: קריאה, כתיבה, מוסיקה, שחייה ואימוני לחימה.
יליד סטאגירה. בחצי האי המקדוני כלקידיקה, חינוכו הראשוני של אריסטו כלל הדרכה ברפואה ובביולוגיה. אריסטו התייתם בהיותו בן תשע ונמסר להשגחת דודו, שלימד אותו יוונית, רטוריקה ושירה.
מגיל 17 – 37 למד באקדמיה של אפלטון (עד מות אפלטון 347 לפניה"ס).
אחרי מותו של אפלטון נחשב אריסטו ליורשו הטבעי, אך משרת ראש האקדמיה הועברה לבסוף לאחיינו של אפלטון.
אריסטו סבר שעל המדינה לממן את החינוך.
מהי המדינה הראויה - מהו המשטר הרצוי?
אמות המידה לתשובה מותנות בתשובות לשאלות:
א. לשם מה מחזיקים בכוח הפוליטי? - אם לשם טובת הציבור זהו משטר טוב, אם זה לטובת השליטים..
ב. האם המשפט מבוסס על חוק? אין דרך טובה ממשטר החוק בשביל
שלטון טוב. שלטון חוק הוא תבונה מצטברת של הדורות.
אריסטו טוען שרוב בני האדם אינם יכולים להיות ישויות מוסריות מספיקות לעצמן
(כפי שרצו הסטואים- אסכולה שכוונה לאדם הכובש את יצרו, יציב נפשית גם במצבים קשים, עומד איתן ויציב גם בפני השינויים בחיים בלי להירתע או להיכנע (תורתו הפילוסופית של זנון).
ולא ישויות מוסריות שוות נפש (כפי שרצו האפיקוראים -אסכולה המאמינה שעיון שכלי הוא בזבוז; יש לסמוך על החושים; החיים הם הנאה. מקומו של השכל רק כאשר יש התנגשות בין חושים.)
הייתה ידועה ומקובלת (בחלקה) על הרמב"ם (1138-1204) – מגדולי הפוסקים והפילוסופים היהודים שפעלו בימי-הביניים מחבר משנה לתורה.
למה האדם זקוק כדי לחזק את זהותו (השווה לתפיסת אפלטון..)
א. קניין - טבעו של האדם שהוא זקוק לקניין.
ב. משפחה – בלי מוסד המשפחה אנשים יהיו זרים זה לזה.
יאבדו את הזיקה האישית, יתגברו הניכור וההסתייגות מהכלל.
ג. מדינה (הרצויה) מבוססת על שלושה עקרונות מרכזיים:
1. חוק מעל השליטים
2. השלטון למען האינטרס הציבורי.
פעולות הממשל נעשות על פי חוקים וכללים, ולא לפי שרירות ליבו של השליט
3. ממשל של נתינים מרצון.
ד. היררכיה תכליתית - האדם הוא לא יצור בפני עצמו - תכליתו היא החיים בצוותא. ההררכיה התכליתית היא המעגלים בהם האדם ממש את התהליך החיברות.
אריסטו טוען כי עלינו לסמוך לצד הקוגניציה על ניסיון החושים שלנו ולעיתים גם על האמונות.
הדרך בה אנו תופסים דברים היא חלק בלתי נפרד מן התשתית המושגית שלנו: פרשנות וברירה.
זה האופן שבו אנחנו כבני אדם מצליחים לתת מובן לעולם.
המדמה את רוחו של הפילוסוף כמביטה אל מציאות שמעבר ליקום (טרנסצנדנטית) - אריסטו טוען שהניסיון היום-יומי הוא נושא מספיק לפליאה וחקירה.
בשנת 335 יצא אלכסנדר למסע המלחמה באסיה ואריסטו, ששימש יועץ לא רשמי לכובש שהפך כבר לשליט מקדוניה, שב לאתונה ופתח את בית הספר שלו לפילוסופיה, הליק/צאוםבראשו עמד ולימד - 12 שנה.
הליקאום נודע גם בשם בית הספר הפריפתטי, משום שחלק ניכר מהלימודים בוצע, כפי שאהב אריסטו, תוך כדי הליכה (פריפטואי, ביוונית) סביב הגימנסיום.
עיקר כתביו של אריסטו נוצרו בתקופה זו, בין 335 למותו בשנת 322 לפנה"ס, ושיקפו את לימודיו, מחקריו וחכמת החיים שצבר בשנים הקודמות.
