by ofek z 7 years ago
518
More like this
פסיכואנליזה היא טכניקת הטיפול המקורית אשר פותחה על ידי זיגמונד פרויד, ונחשבת כיום לשיטה ממנה התפתחו סוגי הפסיכותרפיה הפסיכודינמית השונים הנפוצים כיום (למעשה, או הם הטיפולים הפסיכולוגיים ה"קלאסיים" עליהם אנו חושבים כאשר אנו חושבים על טיפול פסיכולוגי). במקור, פסיכואנליזה נחשבה לשיטה המתאימה בעיקר למטופלים עם הפרעות פסיכולוגיות קלות יחסית (הפרעות שכונו בעבר נוירוזות) ובעלי יכולת ורבלית מעולה. עם זאת, עם השנים הטכניקה הפסיכואנליטית הלכה והשתכללה וכיום היא מתאימה למגוון רחב ביותר של מטופלים: הן לילדים, מתבגרים ובוגרים אשר מתמודדים עם הפרעות רגשיות קשות (למשל, אוטיזם בילדות או פרוורסיות בבגרות) והן לאנשים מתפקדים ובריאים יחסית, המעוניינים בתהליך פסיכולוגי מעמיק במיוחד.
סילוק של דחפים או מחשבות מן המודע אל הלא-מודע בשל איומם על האני. מנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם. הדחקה נעשית באופן חד פעמי, אך בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע. הדחקה היא מנגנון יעיל אך מסוכן ביותר, שכן הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע באישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש
.
ההכחשה מאפשרת לתוכן המאיים לעלות למודע, אך מלווה אותו בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. נהוג לחשוב על מקורו של מנגנון ההכחשה בתקופת הינקות והילדות המוקדמת, כאשר הילד האגוצנטרי מאמין שכל עוד הוא אינו מכיר בקיומה של מציאות כלשהי, הרי שזו אינה מתרחשת באמת
. שרידים של מנגנון זה נשמרים אצל כולנו, ובאים לידי ביטוי למשל בנטייה להגיב בביטויים כמו "לא נכון!" (או "הו, לא!") לנוכח אירוע מצער או מצב קשה. מרבית בני האדם משתמשים במנגון ההכחשה באופן שגרתי, מתוך ניסיון למסך את החלקים הקשים יותר של מציאות היומיום - פנימית או חיצונית: ילד דחוי הטוען שלמעשה הוא נהנה יותר לשחק לבד משתמש בהכחשה כדי להגן על עצמו מפני רגשות מכאיבים של בדידות
והשפלה. מפעם לפעם אנו שומעים על מי שפעל להצלת חייהם של הקרובים לו (או של זרים גמורים) מתוך הכחשה של הסכנה הנשקפת לו תוך כדי כך. בצד הפתולוגי של הסקאלה, הכחשה עשויה להביא לתוצאות הפוכות. כך למשל אדם הנמנע מביצוע בדיקה מוקדמת לגילוי סרטן מתוך תחושה שבכך הוא מונע באופן כלשהו את התפתחות המחלה בגופו; או אחר המתעקש שאינו מכור להימורים. ההפרעה הנפשית הידועה כמאניה
מערבת בתוכה אלמנט חזק של הכחשה, כאשר הפרט אינו מכיר במגבלות שמציבה בפניו המציאות כמו הצורך בשינה, היעדר אמצעים כלכליים ואפילו היותו בן-תמותה.
אדם המשליך חווה תחושות פנימיות כאילו הן שייכות לאחר. בצורתו הבריאה, מאפשר מנגנון זה לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר; בצורתו הפתולוגית, הרגשות המושלכים הם חלקים שליליים במיוחד של העצמי היוצרים תפישה מעוותת של האובייקט עליו הושלכו. במקרים קיצוניים הוא מוביל להתפתחותה של הפרעת אישיות פרנואידית
.
האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו, הנובעת מדחפים יצריים שאינם מקובלים על האני. לדוגמה, הורה המכה את ילדו באופן אכזרי ופורק בכך למעשה את רגשי התוקפנות שלו, יתרץ את התנהגותו בצורך הרציונלי לחנך את הילד וללמדו משמעת
.
הנסיגה מציעה בריחה מן המציאות ללא צורך בעיוות תפישתי. בתהליך זה נסוג האדם הבוגר ממצבים חברתיים או בינאישיים ומחליף את מתחיו של העולם החיצוני בעולם של פנטזיה פנימית. אנשים המשתמשים במנגנון ההגנה הזה באופן רצוני ומבלי להפגין שיטות נוספות להתמודדות עם חרדה מוגדרים לעיתים כסכיזואידים
האדם מטפל בבעיה או במצב רגשי מסוים על ידי הפיכתם לשאלה אינטלקטואלית
, שבה הוא מתעמק תוך כדי התעלמות מן הצדדים הרגשיים
והאישיים הכרוכים בעניין.
האני מסתיר את הדחפים והמשאלות האמיתיות על ידי התנהגות הפוכה מן הדרישות של הדחפים. שני שלבים: הדחקת הדחף הלא מקובל (שלב לא מודע) וביטוי ההתנהגות המקובלת (שלב מודע). דבקות נוקשה ומוגזמת בהתנהגות שהחברה רואה בעין יפה, מעידה תכופות על פעולת מנגנון הגנה זה (למשל התנהגות של אלטרואיזם מוגזם)
העברה של רגשות ודחפים המכוונים כלפי אובייקט מסוים אל אובייקט אחר, בשל האיום שיש ברגשות אלה והחרדה המתעוררת באני עקב כך. האובייקט החלופי אינו מעורר חרדה, וכלפיו ניתן לבטא את הרגשות האסורים
סופר אגו-הסופר אגו מכיל מוסר, ערכים של החברה ומצפון. הסופר אגו על פי פרויד כולל גם מצפון אישי וגם ערכים חברתיים.
הסופר אגו מכיל גם מודל אידיאלי של העצמי. הסופר אגו הוא בעצם המצפון המכוון את הפרט לדברים שכדאי לפעול על פיהם ומעניש כשלא פועלים ע"פ החוקים. במודל של פרויד הסופר אגו הוא המאוחר ביותר להתפתח, והוא אינו גמיש, הוא דרשני ומעניש- מהווה כוח נגד לאיד כשבתווך נמצא האגו. השפעתו של הסופר אגו באב לידי ביטוי ברגשות אשם, חרדה, בושה, הענשה עצמית ומוסריות יתרה.
איד- על פי פרויד האיד הוא מולד והדחף הבסיסי ביותר של האדם. תינוק נולד כשכולו איד. האיד עובד על עיקרון העונג- סיפוק מיידי. בתוך האיד יש אנרגיות המחפשות סיפוקים כמו: שמירה על טמפ' הגוף, רעב, צמא וכו... בתוך האיד נמצאים שני דחפים: מוות (תוקפנות) ומין. דחף המוות שואף להפריד דברים, שנאה, להרוס ואגרסיות. ודחף המין שואף לבנות, אהבה, ליצור ולחבר.
אגו= על פי פרויד נמצא אצל התינוק בצורה גרעינית בלבד והוא הולך ומתפתח ככל שהתינוק פוגש יותר ויותר את הסביבה. עם המפגשים התינוק מבין שסיפוק מיידי אינו אפשרי תמיד. במרוצת הזמן התינוק (עם התפתחות האגו וההבנה שסיפוק מייד אינו תמיד אפשרי) מפתח את יכולת הפנטזיה- חשיבה על הסיפוק (של היצר אותו הוא רוצה לספק ברגע נתון). העיקרון שעל פיו פועל האגו זה
סמוך למודע: רגשות, זיכרונות ורעיונות אשר אינם נמצאים במודעות ברגע נתון אך ניתן להופכם למודעים ללא קושי. בחווית הפרה מודע שלך נמצא, למשל, מידע על מרכיבי ארוחת הערב של אתמול או זיכרונות על מסיבת הבר מצווה שלך.
מודע: מחשבות, רעיונות ורגשות הנמצאים בחוויתו המודעת של האדם ברגע נתון. לדוגמא, טקסט זה מרכיב את חווית המודע של האדם הקורא אותו ברגע זה.
זיגמונד פרויד היה פסיכולוג ונוירולוג יהודי אוסטרי. הוא נחשב לגדול הפסיכולוגים של אסכולת הפסיכואנליזה, היה אחד ההוגים החושבים ביותר בתחום תורת האישיות והוא אחד המדענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. לפי שיטתו של פרויד כל שלב של התפתחות הפרט קובעת את עתידו. בתאוריה שלו, ישנם חמישה שלבים של התפתחות, מלידה ועד תום ההתבגרות. בנוסף, פרויד הבחין כי שיחה עם מטופלים עשויה לערר זיכרונות ולשחרר רגשות ובכך להביא להקלה בתסמינים גופניים.
