by אירית אורבך 5 years ago
475
תרבות ישראל לכיתה י
המסורת היהודית כוללת מרכיבים שונים של פרשנות וחקיקה, שמטרתם להבהיר ולהרחיב את ההוראות המקראיות. מדרש ההלכה, העוסק בחוקי התורה, מספק כלים לגיבוש מערכת משפטית ומוסרית המבוססת על המקרא.
by אירית אורבך 5 years ago
475
More like this
כיצד מרקדין לפני הכלה - תלמוד בבלי, כתובות יז ע"א
כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי ובית הלל חולקים בשאלה כיצד יש לשבח את הכלה, ומציגים שתי עמדות בנושא אמת ושקר.
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה?
בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא.
ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.
אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה?
והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"! (שמות כג, ז)
אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר ישבחנו בעיניו!
מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא:
"לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן"
כיצד מאיימין על עדי נפשות
משנה סנהדרין ד׳:ה׳
(ה) כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:
תלמוד בבלי, מסכת נדרים דף ט' עמוד ב
אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק:
מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא אֶלָּא אֶחָד
פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם,
וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִים,
אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׁעָרְךָ זֶה הַנָּאֶה?
אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי,
הָלַכְתִּי לִמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן וֱנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפַחַז עָלַי יִצְרִי וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם,
אָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שלך, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה?
הָעֲבוֹדָה שֶאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם
מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ,
אָמַרְתִּי לוֹ : בְּנִי, כָּמוֹךָ יַרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל,
עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה' ..." (במדבר ו ב).
תלמוד ירושלמי
תלמוד בבלי
ששת סדרי משנה
מדרש העוסק בחוקי התורה, ומטרתו העיקרית להבהיר נושאים משפטיים, ולהפיק חוקים ומסקנות הלכתיים מהכתוב במקרא.
כלומר, מדרש ההלכה נועד לסייע בגיבוש מערכת התנהגות משפטית ומוסרית, הקשורה למקרא, אך רחבה בהרבה מההוראות המפורשות במקרא.
מדרשי ההלכה לתורה הם: מְכִילְתָּא - לספר שמות, סִפְרָא - לויקרא, סִפְרֵי - לבמדבר ודברים.
בתקופת התַּנָּאִים הרבו ללמוד את מדרשי ההלכה בישיבות ובבתי המדרש. שני דרשנים גדולים מתקופת התנאים הקימו שתי אסכולות, אשר הטביעו את חותמן על מדרש ההלכה:
בית מדרשו של רבי ישמעאל: בו חוברו מכילתא דרבי ישמעאל על ספר שמות, קטעים על ויקרא, ספרֵי-במדבר - על ספר במדבר, וספרֵי-דברים - על ספר דברים.
בית מדרשו של רבי עקיבא: בו חוברו מכילתא דרבי שמעון (בר-יוחאי), ספרָא, ספרֵי זוטא, ומדרש תנאים.
מדרש אגדה עוסק בחלקים הסיפוריים של התורה. אלה סיפורים חינוכיים שיש בהם מוסר הַשְׂכֵּל, ובדרך כלל הם קשורים לדמויות מקראיות או לחז"ל. לעיתים מביאים החכמים בדרשותיהם סיפורים ומשלים (מקוריים או חדשים), ולעיתים הם מביאים סיפורי עם רוֹוְחים.
המדרש מעניק פרשנות לעבר ולהווה, מנקודת המבט של הדרשן.
שיטת הפרשנות במדרש ממלאת חללים ופערים שמצויים בטקסט המקראי: המדרש מוסיף מחשבות, רגשות ומעשים, רקע, מניע וסיבה.
מדרש האגדה הבולט ביותר הוא "מדרש רבה" - על חֲמֵשֶׁת החומשים ועל חמש המגילות. מדרשי אגדה מקיפים הם מדרש תַּנְחוּמָא, מדרש זוּטָא ומדרשים אחרים, כגון: משלי, תהלים, פרקי דרבי אליעזר, תַּנָּא דְבֵּי אליהו ועוד ועוד).
