by michal conforti 7 years ago
560
שבת
יום השבת מהווה יום מנוחה המוקדש לה' על פי מצוות התורה. בששת הימים הראשונים של השבוע, נדרש האדם לעבוד ולעשות את כל מלאכתו, אך ביום השביעי עליו להפסיק מכל מלאכה, כולל בני משפחתו, עבדיו ובהמתו.
by michal conforti 7 years ago
560
More like this
לעולם איני יודעת , ואיני רוצה לדעת , מהן שעות כניסת השבת הפורמליות על–פי סייגי ההלכה , או מהי חלוקת שעות ההדלקה עלפי מרחבי חיפה , תל אביב וירושלים . אני מדליקה נרות שבת כאשר נוחתות הקרניים האחרונות על הצמרות , כשביתי רחוץ , נקי ומוכן , כשהשולחן כבר " התלבש " חגיגית לכבוד השבת וכאשר אני רחוצה , נקייה ומרגישה שבת . רק אז אני יכולה להדליק נרות שבת שמשמעות להם . [ ... ] מעולם לא ראיתי ערך מיוחד בשעה הכתובה על הלוח , אם אין המדליקה מוכנה לשבת . כל עוד נשמרת הכוונה לקבל פני שבת — כל שעה שנבחרה לצורך זה טובה כרעותה . עירית אמינוף , 'השבת שלי'
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך . ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך . ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך , למען ינוח עבדך ואמתך כמוך . וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת .
ל"ט אבות מלאכה
המשנה, שבת ז', ב
(ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:
החורש הזורע הקוצר המעמר הדש והזורה הבורר הטוחן המרקד הלש והאופה
הגוזז את הצמר המלבנו והמנפסו והצובעו והטווהו המסך והעושה שני בתי נירים
האורג שני חוטים והבוצע שני חוטים הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות
והקוריע על מנת לתפור שתי תפירות.
(ג) הצד צבי השוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבדו והמוחקו והמחתכו
הכותב שתי אותות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותות.
(ד) הבונה והסותר והמכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות
אלו הן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
וְהַמַּבְעִיר הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת
הַבּוֹנֶה וְהַסּוֹתֵר הַמְּכַבֶּה
וְהַמְחַתְּכוֹ הַכּוֹתֵב וְהַמּוֹחֵק
וְהַמְּעַבֵּד וְהַמּוֹחֲקוֹ המשרטטו
הַשּׁוֹחֲטוֹ וְהַמַּפְשִּיטוֹ צְבִי הַצָּד
הַמַּתִּיר הֵתּוֹפֵר הַקּוֹרֵעַ
וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקוֹשֵר
וְהַטּוֹוֶה וְהַמֵּיסֵךְ וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין
הַמְּלַבְּנוֹ וְהַמְּנַפְּצוֹ וְהַצּוֹבְעוֹ
וְהַלָּש וְהָאוֹפֶה גּוֹזֵז
הַבּוֹרֵר הַטּוֹחֵן וְהַמְּרַקֵּד
וְהַמְעַמֵּר הַדָּש וְהַזּוֹרֶה
הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ וְהַקּוֹצֵר
מהמשנה לימינו
קבלת שבת בים
מצוות השבת הייתה הקריאה הראשונה באוזני האנושות כולה לשוויון אמת , והפנייה הראשונה לשחרור אדם מעול אדם , לשחרור אדם מעול עצמו .
זו הייתה הטעימה הגדולה הראשונה של חופש ושוויון . וטעם זה לא פג מאז .
חסידים מספרים כי רבי אלימלך ורבי זושא היו מרגישים שניהם את קדושת השבת בכל שבוע מבואה ועד צאתה, ובייחוד בשעה שהחסידים ישבו בסעודת השבת ודיברו ביניהם דברי תורה.
כשנזדמנו יחד במקום אחד, אמר רבי אלימלך אל רבי זושא: "אחי, אימה תוקפת אותי לפרקים, שהרגשתי את קדושת השבת אינה הרגשה אמיתית אלא היא דבר שבדמיון, ואם כן גם עבודתי את השם אינה עבודה אמיתית". "אחי", אמר ר' זושא, "גם אותי תוקפת לפרקים אימה כזו". "מה נעשה?" שאל ר' אלימלך.
אמר ר' זושא: "עלינו, על כל אחד משנינו לערוך ביום חול סעודה של שבת לכל פרטיה, ונשב בקרב החסידים ונאמר דברי תורה. אם נרגיש את קדושת השבת, נדע שדרכנו אינה דרך האמת, ואילו אם לא נרגיש כלום סימן הוא שדרכנו נכונה". כך עשו. ביום חול ערכו סעודה של שבת, התלבשו במלבושי השבת, חבשו לראשם את השטריימל, וישבו בין החסידים ואמרו תורה. מיד בא בלבם רגש קדושת השבת כמו בימי השבתות. כשנפגשו שוב שאל רבי אלימלך: "נו, אחי, מה נעשה כעת?"
מתוך האור הגנוז, מרטין בובר
רבי עשה סעודה לאנטונינוס קיסר רומי בשבת.
הביא לפניו תבשילין של צונן .
אכל מהן וערב לו עשה לו סעודה ב[יום]חול. הביא לפניו תבשילין רותחים .
אמר לו אנטונינוס: "אותם [תבשילים שאכלתי בשבת] ערבו לי יותר מאלו"
אמר לו רבי: "תבלין אחד הם חסרים "
אמר לו: "וכי אוצר המלך חסר כלום"?
שבת הם חסרים, וכי יש לך שבת?
על פי מדרש בראשית רבה , פרשה יא , סימן ד
אמר לו הקב"ה למשה : מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה , ואני מבקש ליתנה לישראל , לך והודיעם "
בבלי, שבת
